בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / גבר אישה ציפור – תגובות קוראים
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

גבר אישה ציפור – תגובות קוראים

מיכל פרנקל

רונית גולצמן:

ערב טוב איריס, אנחנו לא מכירות ובכל זאת חשוב לי לכתוב לך, (בשבילך ובשבילי). הרגע סיימתי לקרוא את ספרך "גבר אישה ציפור" וזהו רגע בו העצבות מחלחלת לה פנימה, מבלי לקבל רשות. זו מחמאה עבורך, ככה זה מרגיש אצלי כשמשהו טוב מסתיים ואני מתעקשת לאחוז באדוות… הכתיבה שלך מענגת ביותר. את מלהטטת עם מילים, ביטויים, תאורים ודימויים בכישרון רב. איזה כיף לך, איזה כיף לקוראיך ולי בתוכם. התמוגגתי וקראתי בשקיקה. זהו לבינתיים כדי שאמשיך להינות עוד מרגעי הקסם רגע לפני שהם מתפוגגים ועוברים למצב צבירה אחר. תודה גדולה על כתיבתך, שבוע טוב.

תודה מעומק ליבי, רונית גולצמן יקרה, כה שימחת אותי!

איריס יקרה בוקר טוב, עכשיו אחרי שהסדרתי נשימה, אני יכולה להתייחס גם לתוכן ספרך והשפעתו עלי. הדמות הראשית בספרך היא ילדה/אישה/אמא כמו גם בת/אחות (למרות הכל ובכל זאת…), חברה/בת זוג, אוהבת/נאהבת/ננטשת, אמיצה בכנותה, רגישותה ומוכנותה לחשוף את הלכי נפשה במצבי שפל וגאות. אי אפשר שלא להתחבר לאותם רגעי ערגה וגעגוע לאותן נפשות יקרות שנעלמו לדמותך. אי אפשר שלא להתחבר לאותם רגעים (שלא קל להודות בהם) של הקונפליקט האימהי הכה מגויס ואוהב מצד אחד והבורח למצבים תודעתיים ולמחוזות אחרים, מצד שני. מתחשק לחבק ולאסוף את אותה דמות ילדה/אישה הרגישה, הנפעמת והכואבת את עולם החי והצומח. רגישות זו כנראה עברה אליה בירושה גנטית מהסופרת. אז גם לך שולחת חיבוק וירטואלי ואומרת שוב תודה לדמותך, לך ולמילותיך. שבוע טוב

צילום: שרית זמיר שפיר

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

" גבר אישה ציפור"- איריס אליה כהן – קצה שבוע הספר, תחילת החופש – גם אני קניתי בשמחה את ספרה החדש של איריס המלכה, ואני מודה שכבר התחלתי לקרוא בתענוג.
" ובכל תמוז ואב נטש החום… " – בדיוק בזמן
26.06.18 י"ג בתמוז תשע"ח

התמונה של ‏‎Edna Mussel‎‏.
התמונה של ‏‎Edna Mussel‎‏.
התמונה של ‏‎Edna Mussel‎‏.
התמונה של ‏‎Edna Mussel‎‏.
התמונה של ‏‎Edna Mussel‎‏.

איריס אליה כהן
כמה שהשפה שלך יפה ומיוחדת, פיוטית וקשה כאחד. הספר כל כך ישראלי, בנופים ובאנשים.
כמה אהבתי את יואל שיושב וקורא בגן ודליה מכריחה אותו ללמד אותה גם …
דליה שלא מפסיקה לדבר, לכתוב ולתמלל, מול יואל השתקן והחסכן,
הקשר המושלם ביניהם שנבנה בגן, ושנקטע לאורך השנים.
ספר נפלא !

התמונה של ‏‎Dafna Hassan‎‏.

איריס אליה כהן…..קיבלתי אתמול את ספרך המופלא "גבר אישה ציפור" איזו כתיבה מופלאה, גאונות של חיבורי גוף -נפש -מילה. הנאה צרופה. כמה זכיתי ללמוד ממך ולו על קצה המזלג….
זה רק קטע אחד מקסים ביופיו הניסוחי.
ממשיכה להנות….לא רוצה שהספר יגמר.
את השראה גדולה….תודה

התמונה של ‏‎Shelly Rozenberg‎‏.

עוברת על התמונות מכליל,, מיום שני שעבר, לא זוכרת מי צילמה, מיכלי או איילה או ענבל, (עדכון: מיכלי פנקל האהובה שגם הפיקה את.הסדנא העולמית הזאת) אבל אין ספק שהשמש ידעה שזה יום ההולדת שלי.

התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

איריס יקרה,

איך כותבים יתמות- שאלת באחד מפרקיו המאלפים של הספר, ואני שואלת "איך כותבים תודה".
סיימתי לקרוא את "גבר אישה ציפור" כבר לפני כחודש, ומאז אני מסתובבת וראשי מלא מחשבות, האם לכתוב לך על החוויה שעברתי בקריאתו של הספר, ואולי לא , שכן את מקבלת וודאי מכתבים כאלה מדי יום, איזה משמעות כבר יש לעוד אחד (מזכיר לי את שירה היפיפה של שימבורסקה שבו היא כותבת "בדפי ההיסטוריה, אחד ועוד אחד עודם אלף").

והנה משהו בי הבשיל והביא אותי לכתוב סוף סוף. נהניתי כ"כ מקריאת ספרך. הריקוד הסוחף שלך בין משלבי הלשון, רגע אחד לשון מליצית וברגע אחר שפת רחוב, הלהיבו אותי כ"כ. איך את מצליחה לשחק בשפה כחומר ביד היוצר, ולהגיש אותה לקורא לא מאוסה ולא לעוסה מדי, אלא להיפך חיה ומפעמת בין השורות הכחולות.
כמה כישרון טמון בכתיבתך, שהצליחה לגרום לי להרגיש קרובה כ"כ לדליה, על אף פער הגילים בינינו (היא וודאי יכולה להיות אמא שלי), במובן מסוים הרגשתי שהיא מספרת את הסיפור שלי שעוד לא נכתב, במידה רבה מספרת אותי בעוד אי אלו שנים.
הקפיצות לעבר הרחוק, אל חוויות הגן עם יואל ועם דליה ב', קראתי בשקיקה כל מילה, כל משפט, והרגשתי איתם, משל הייתי חלק מהם.
וככל שהתקדמתי, כך גם נחרדתי, ממאנת להתקדם כדי שלא ייגמר לי הספר, שלא תילקח ממני החוויה, ולקראת הסוף אכן שתיתי אותו במנות קטנות, אולי כך אוכל להמתיק את הסיום המתקרב. וכשסיימתי- חלל נפער בתוכי, ריק שהשתוקק למשהו, אולי ליואל? לדליה? אולי בכלל לא אליהם אלא לסיפור שנרקם ביניהם, לשלישי החיצוני שבמידה רבה היה נוכח שם יותר מנוכחותו של כל אחד ואחת מהם בנפרד.
כאמור סיימתי את הספר, ורצתי לקנות אחד נוסף. גלבי. עד כה קראתי בעיקר את שירייך ואיכשהו את ספרי הפרוזה לא הספקתי לקרוא…
גם עכשיו נדמה לי שלא הצלחתי להביע במילים הנכונות את החוויה שהעברת אותי במילותייך, תמיד נדמה לי שמשהו חסר, או לא נאמר באופן ברור דיו, אבל אולי לעיתים לא צריך להכביר במילים, ומילה אחת טומנת בחובה עולם ומלואו. לפני כמה ימים כחלק מסיום הטיפולים שלי בתואר השני בפסיכולוגיה קלינית אמר לי אחד המטופלים בסוף הטיפול: תודה שלמדת את המקצוע הזה. התרגשתי עד דמעות. והנה הגיע זמני להשיב לאחר באותו אופן: איריס, תודה לך על היותך סופרת. תודה על המילים שלך שמדברות את נפשם של כל כך הרבה מאיתנו באופן שאפילו אנחנו איננו יכולים לדבר את עצמו.

פשוט תודה.

נ.ב, שכחתי לצלם לך את הקבלה, והספרים כבר עטופים, אבל רצתי לקנות את הספר לכל המדריכות שלי בפרקטיקום, כדי שגם אחרים יזכו בחוויה דומה :-)

התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

לקריאת הביקורת כולה באתר של שרית פליין:זה גם סיפור על כך שמרגע שאנחנו נולדים אנחנו נפרדים. מלמדים את עצמו שוב ושוב שיעורים בפרידה ובהיפרדות. מחפשים את תאומי נפשנו. זה סיפור על הקו הדק בין אהבה גדולה לאובססיה….

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן