שבת ויום הולדת לאימי וחג לאילנות, וההיפך ולא בסדר הזה. מזה כמה שנים אנחנו חוגגים לאמא יום הולדת בט"ו בשבט, אמא שלי היא אמא אדמה, היא אמא אילנות היא אמא טבע. כילדה הייתה עולה על ההרים ומדברת אל העצים, מקשיבה להם, מטפסת עליהם כמו קוף, עד רוחפת עד לצמרת כמו ציפור, קוטפת, קולפת, פולחת את פירותיהם באצבעות זריזות. בסתיו סועדת אותם. בבית ילדותי גידלה את כל זני עצי הפרי הנפוצים בחלקת האדמה הקטנה ליד הבית. מה לא היה לנו? שסק, ותפוזים כתומים ותפוזי דם, ואשכוליות, אפרסקים, שזיפים, באהבה, כמה אמא אהבה אותם והם אהבו אותה בחזרה עד אין קץ, היו מתוקים נדיבים שאין לתאר. אפילו עצי אנונה ופאפיה שתלה אצלנו בגינה, בניסיון להחזיר לעצמה את הודו.
אמא שלי. חמסה עליה. בריאות עולם ואהבת עולם עליה. ראש וראשונה לחיים שלי. של כולנו.
בת מונה בנותיה ונכדותיה פחות עוד שלוש נכדות ובת, שהעדיפו להישאר בחוץ. אבל הן בפנים.