"זֶה שִׁיר בְּלֵילוֹת גְּבוֹהִים עַד מָוֶת/ וּלְעֵת שַׁחַר צוֹרֵחַ נֵפֶל עַל אָרֶץ" (ספר שתי היגון וערב השמחה/ אמיר גלבוע)
זֶהוּ שִׁיר עַל אִשָּׁה שֶׁנִּשְׁחֲתָה
כְּשֶׁלְעֵת לַיִל גֶּבֶר נֵפֶל
בָּא, חָטַף פָּתַח, חָדַר
וְהִשְׁאִירָהּ עַל הַמִּטָּה
הַמְּדַמֶּמֶת כְּצַעֲקָתָהּ
זֶהוּ שִׁיר עַל בַּחוּרָה שֶׁנִבְעֲלָה
כְּשֶׁגֶּבֶר נֵפֶל הֵשִּׂיגָהּ
בְּפֶתַח דִּירָתָהּ
וְחִיּוּכוֹ פָּעוּר, מַצְחִין
כְּבִיב שׁוֹפְכִין
עוֹמֵד וּמְאוֹנֵן מוּלָה
זֶהוּ שִׁיר עַל נַעֲרָה שֶׁנִשְׁסְפָה
כְּשֶׁגֶּבֶר נֵפֶל הִתְיַשֵּׁב
עַל הַמּוֹשָׁב שֶׁלְּצִדָּהּ
נָגַע, מִשֵּׁשׁ בִּירֵכָהּ
שְׁתֵּי יָדָיו – יְדֵי זְאֵב
זוֹ נְבֵלָה וְזוֹ טְרֵפָה
זֶהוּ שִׁיר עַל עוֹד יַלְדָּה שֶׁנִּרְצְחָה
בִּידֵי אָבִיהָ אוֹ דּוֹדָה
צְמֵאֵי הַדָּם, חֹלֵי אָדָם
אֲשֶׁר לִטְּפוּ, נִשְּׁקוּ וְגַהֲרוּ
עַל הֶלֶם נְשָׁמָה שֶׁבְּתוֹכָהּ
זֶהוּ שִׁיר צְרָחָה עַל גֵּיהִנּוֹם,
אָרֹךְ כְּמוֹ גְּלִימָה שְׂטָנִית
נָמוּךְ כְּמַעֲמָקֵי הַשְּׁאוֹל
חַלָּשׁ, עָלוּב וּפַחְדָנִי
כְּגֶבֶר נֵפֶל עַל האָרֶץ