בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / אֲנִי מִשָּׁם – מִכְּפָר הָרוּחוֹת הַקְּטַנִּים – הרצאה שלי בכפר יובל
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

אֲנִי מִשָּׁם – מִכְּפָר הָרוּחוֹת הַקְּטַנִּים – הרצאה שלי בכפר יובל


אֲנִי מִשָּׁם –
מִכְּפָר הָרוּחוֹת הַקְּטַנִּים,
עַל גִּבְעָה אַחֲרוֹנָה שֵׁם עָמְדָה טַחֲנַת הָרוּחַ
וְשָׁמַיִם תָּלוּ עַל כְּנָפָהּ עֲנָנִים מְהוּלִים בְּעָשָׁן.
וְהָלַךְ הָרוּחַ וּבָא הָרוּחַ.
אֲנִי מִכְּפָר המַקִישׁ בְּכַפּוֹת שֶׁל עֵץ
אֲנִי מִשָּׁם."

(לאה גולדברג, ששוב כתבה את השיר שאני רציתי לכתוב.)

אתמול חזרתי לכפר יובל, כפר הולדתי, והצפון הרחוק מעולם לא היה קרוב יותר. אחרי ההרצאה, שהייתה מרגשת במיוחד, מול אולם מלא בפנים מחייכות וגאות, אמא שלי ישבה בשורה האחרונה ולא פעם תפסתיה צוחקת, ורווח לי, כי אמא היא אמא, שתהיה לי בריאה, כל כך שמחתי כשהציעה ביוזמתה להצטרף אליי – נסענו לבית של דוד אברם, האח הקטן של אמא שלי, שנישא לבת כפר יובל וקבע בכפר את ביתו. כל הערב דיברנו על הסבתא הגדולה שלי, סבתא אסתר, על החלומות עליה, ים געגועים רבים, עד סוף ימיה מכרה ירקות בחנות זעירה במרכז המסחרי של קרית שמונה, כל יום, כל יום, הייתה רותמת את שתי רגליה ומטפסת על הגבעה שהיא גרה למרגלותיה, קריית שמונה גבעות סביב לה, ואיך תמיד בגרושים שהרוויחה הייתה קונה לנו מסטיקים עגולים צבעוניים שבקושי נכנסו לפה, וקרמבואים בכל מיני טעמים וצבעים, אוי, אלוהים, כמה אהבה ומתיקות היו בתוך הלב של האישה הזאת, ועל סבא אליהו דיברנו, סבי הטוב, החרוץ, יגע כפיים שעבד מבוקר עד ליל ואהב את האדמה ועבד אותה והיא אהבה אותו בחזרה וכמה השפיעה עליו מטובה, באמת סיפורי יבול יוצאי דופן, ממש אגדתיים, ועל עדר הצאן שרעה באהבה גדולה, איך היה מוביל את הכבשים בהרים ובשדות ונתן לכל אחת שם, אחת רחל, אחת רוחמה, עוד ועוד, עשרות רבות של כבשים, שאת כולן הכיר ואת כולן זכר, עד שבליל חורף אחד, יום שזכור לדיראון במשפחה, נגנב העדר כולו, ואיך נשבר לו הלב, נשבר נשבר, דבר לא הצליח לאחותו, דיברנו עד חצות, עד שנפלנו מעייפות.

היום בבוקר עצרנו בבית של סבתא אסתר, זכר צדיקה לברכה, בקריית שמונה. הבית כבר לא שייך לה, ובכלל נראה כאילו לא שייך לאף אחד. ומה השתנה? ובכן, הכל. איכשהו נראה לי הבניין נמוך יותר, והשמיים רחוקים יותר והעשבים קלושים יותר וגן השעשועים שמח פחות. רק העצים, כדרכם של עצים, חייכו אלינו בהבנה.

בתמונה, עם בנות כיתתו של אחי מכפר יובל.

התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

היום אתן הרצאה בכפר יובל שעל גבול הצפון, במקום שבו נולדתי אני וכל אחיותיי ואחי, ואהבתי וגרתי בו עד גיל 7. גם אמא שלי הצדיקה תבוא איתי הפעם. איך לא. אני יודעת שהיופי הגלילי הנהדר הזה צרוב בנשמתי ובכתביי. מכל מקום, מתרגשת מאד מאד ושמחה להזמין את הצפוניים שבכם! היום ב 19:00 בבית העם של כפר יובל. בואו, יהיה שמח.

התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן