שחרחורת סופרת ומשוררת
נחתתי בשיקאגו. דרק אומר שזה מזג האויר הכי טוב אבר
2.
התעוררתי אל בוקר אוקטובר רך ובהיר שתושבי שיקגו לא זוכרים כמותו . בדרך כלל הסתיו כאן קשוח אבל התמזל מזלי והירוק היום ירוק מאד ואגם מישיגן המצוי למרגלות הבניין ממש, עוד זמן קצר יהפוך למישור קריסטל לבן, מחייך אליי וחושף טור שיניים כחולות .
את מול בערב סיפרו לי מארחיי על אסונות הטבע הבלתי נתפסים הפוקדים את מדינות החוף המערבי והמערב התיכון של ארה״ב, סופות ומפולות בוץ ושריפות בסדרי גודל עצומים, ובהשפעת השיחה הזאת חלמתי, ובכן, שאני לומדת להחליק על הקרח.
(המשך יבוא)
אז מרגע שהתעוררתי אל השמיים האלה ויצאתי אל אור התכלת העזה, הבנתי שהתחלתי ברגל ימין, כלומר, שהאמריקאים התחילו איתי ברגל ימין. המארחת הנהדרת שלי, רחל אושר שמה, (כן, כן, זה השם שלה, יש אנשים שמגיעים לעולם הזה מסודרים) לא הפסיקה להגיד לי, "אין, אין, אני לא זוכרת ימים כאלה באוקטובר, אלוהים אוהב אותך, בחיי, אלוהים אוהב אותך." לא היה לי נעים להסביר לה שזה לא שאלוהים אוהב אותי כמו שהוא פשוט אוהב אותה. אני הרי בלתי נסבלת כשקר לי ושמדברים אליי גרמנית ושנעלם לי המטען ושכל מיני שמאלנים קיצונים מורידים גשם זלעפות וחמישה שוטרים מהגסטאפו עוצרים אותי בשדה התעופה וברוך שפטרנו ברלין, היר איי אם, גוד מורנינג אמריקה.
קיצ- קוצ, זה היום שהיה, שיקגו הורסת. כלומר, בנויה לתלפיות. אמנם מעט מביך להסתובב בין כל האיברים הזקורים האלה, אבל אלוהים עדי שהייתי ילדה טובה וכיסיתי את העיניים כשהיה צריך. אחר כך אכלנו ארוחה מקסיקנית טבעונית אלוהית, הסתובבנו במוזיאונים וגלריות ונקלענו בטעות לגמרי לתערוכה מאלפת בארט אינסטטוט על 'הודו', רחל בכלל רצתה להראות לי את החלונות של שגאל וזו דווקא אני שסחבתי אותה לכוון השני ובתערוכה היו ציורי ענק של האומן ההודי מ.פ. חוסיין, שלדעתי אם הייתי מציירת טוב הייתי מציירת ככה בדיוק בדיוק, התעלפתי ממנו (עליו השלום) בחיי ובספרייה העתיקה, תחת תקרה מקורית של טיפאני, פגשנו כלה יפנית ונדמה לי שתפסתי אותה ברגע שבו היא מהרהרת על פגעי המונוגמיה ואולי אפילו מתכוונת להשליך את הזר והכל ולבטל את החתונה אם לשפוט על פי המבט המתחרט שעל פניה, וקינחנו בהרצאה של חנה ענבר, ביתו של יוסל בירשטיין האגדי, ואלוהים, צחקתי כל כך, פשוט אישה מהממת, אין לתאר.
מחר אני מרצה בפני קהל של 70 נשים בעיקר, החזיקו לי אצבעות ושיניים 
♥
*
קרן אור על גדות אגם מישיגן פולחת את החורשה לשניים. לא נגעתי, רק ישרתי את התמונה קצת. בכלל רציתי לצלם את הספסל, שגם ההשתקפות של האור במושב מדהימה.
אין מילים.
*
אחרי יומיים מופלאים אצל אפרת רביש הנפלאה והמוכשרת שאין דברים כאלה התאהבתי סופית במקום היפהפה הזה, ממש מקווה לחזור לכאן שוב. לבינתיים, הצצה בלעדית לחיי האהבה של התפוחים.
עבר בהצלחה מרובה ואני חוזרת לנשום. קבלת פנים מופלאה ומרגשת ועכשיו קבלת שבת שלום
אושר.
