שחרחורת סופרת ומשוררת
1. מצחיק שיותם ראובני השתמש בדימוי "אימוג'ים" כדי לתאר את השירים שלי. אני כנראה הבן אדם היחיד ביקום הזה שמעולם ואף פעם, אף לא פעם אחת השתמש באימוג'ים, מהסיבה הפשוטה שאני לא יודעת איפה הם בכלל. (לב וסמיילי כן).
2. בניגוד לדעה הרווחת שסופרים ומשוררים זוכרים בעיקר את הביקורות הרעות שנכתבו עליהם, אני חושבת, ובכן, שסופרים ומשוררים לעולם יזכרו את המבקר שאהב אותם. כלומר, בגוף ראשון לשון יחיד, נקבה. אני ממש זוכרת ואוהבת את המבקרים שאהבו את מה שכתבתי.
3. לעומת סעיף 2, ולמרות עבודה רבה שאני עושה בעניין, אני חשה טינה כלפי מי שקטלו את הספרים שלי, והיו לא מעט כאלה לאורך השנים. אבל למה להשבית שמחות. התעוררתי עם אהבה ליותם ראובני.
4. ליסה פרץ ממש ריגשה אותי אתמול בבחירת התמונה שהופיעה במאמר. אני בטוחה שסבתא שלי שלחה לי דרכה דרישת שלום או לפחות מסר של השגחה. אז גם עם אהבה אליה התעוררתי הבוקר, למרות שבמשך הרבה שנים חשבתי שהיא כל מה שאני לא. וכהמשך לאמור בסעיף 2, אנשים אוהבים את מי שדומה להם וחושב כמוהם.
5. סבתא אסתר שלי התגלתה אלי *גם* לפני שנה, בדיוק בדיוק לפני שנה. אולי פחות יום או יומיים, באחת הדרכים הצדדיות בגן עדן של קרלה. במשך כל זמן הטיול בהודו חיפשתי אותה בפני הנשים המבוגרות. ואז, ביום האחרון, היא עמדה וחיכתה לי על אם הדרך. הכפילה של סבתא שלי. כפילה. לרגע נעתקה נשימתי. ואתמול שוב.
משמאל, סבתא ואני (אני בת 12). בסגול, התגלות של סבתא אסתר על אם הדרך.
לינק לביקורת שעשתה אותי מאושרת ולתמונה שבמקריות פלאית לגמרי הקפיאה את בניין מגוריה של סבתא אסתר לפני 40 שנה בדיוק.
לקריאת הרשימה של יותם ראובני ב"הארץ ספרים"
