בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / הודו, פרק 7: קִצּוּר תּוֹלָדוֹת הַקּוֹקוֹס
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

הודו, פרק 7: קִצּוּר תּוֹלָדוֹת הַקּוֹקוֹס

אז כמה רגעים אחרי שעלינו על סירת דייגים שעם ערב מוסבת לספינת תיירים שכזו, ספסליה המרופדים הזמינו אותי לשבת באופן מיידי, שכן אני חוטפת בחילות אם האדמה או המים רוטטים תחתיי, התפתחה שיחה חברית בין עולי הסירה. הם שאלוני, באנגלית שעוד לא התרגלתי אליה ומחצית מהמילים נפלו סתומות על רצפת הסיפון, איך זה שאני נראית מקומית בלי להבין מליאלם. אני מיד התפארתי שהוריי מכאן וסיפרתי להם שבן גוריון, המהטאמה גנדי שלנו, ציוונו על "כור ההיתוך" ודי באשמתו או באשמת המפעל הציוני הוריי לא העיזו לדבר אליי במליאלם וכך חלפו להן יותר מארבעים שנה עד ששבתי אל ארץ הקודש – הודו. הם – זוג הורים ושני בניהם ואורחיהם, משפחה אמריקאית שאירחו מתוקף קשר רומנטי (מעט מוזר, לא ממש הבנתי אותו) שנוצר בין בנם של הקרלים לביתם של האמריקאים – צחקו ושאלו לפשר כתיבתי הקדחתנית ומצלמת האייפון המקקלקת בכפייתיות. סיפרתי להם שאני סופרת, ובגלל זה אני מתעדת כל קמט גל וכל ציץ עלה וכל צליל שמש ושביב רוח ויותר מכל אשמח לשמוע סיפורים. מפה לשם, הם הזמינו אותי להצטרף אליהם לארוחת ערב בבית המרזח המקומי, שם נוהגים הגברים, בעיקר, לשתות משקה קוקוס אלכוהולי שנקרא "טודי" (את הצליל של הד' רק מקומיים מצליחים להגות, ועוד קשה מזה להניח את ההטעמה הנכונה בהגיית המילה, מה שגרם לי פעם אחר פעם לשבש לחלוטין את משמעותה) ולעיתים די רחוקות גם לאכול.

אז אלה תמונות מהארוחה הנפלאה, החריפה, ההו כה משובחת שזכיתי לאכול בחברת המשפחה המקסימה הזאת, ולשמוע על חייהם, תקצר היריעה.

בסוף הערב נבהלתי ואפילו התעצבתי לגלות שהם מתעקשים לשלם גם עליי ולא מרשים לי לשלם אפילו את הטיפ. כל הגברים המשפחה הקרלית עובדים למחייתם בנסיכויות המפרץ. כלומר, הם עובדים מאד קשה למחייתם, אבל התעקשויותיי היו בבחינת עלבון עבורם. הם אמרו שאם אשתמש בשמותיהם בספר שאט לאט קורם לו עור ודפים – ג'יה שמה של האישה, וג'ייסנם, שמו של הגבר – תהיה זו תמורה נפלאה.
אם כך, אזכור את זה ועוד איך! ועל משקל שונא מתנות יחיה, הייתי אומרת שזוכרת מתנות תחיה.

התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.
התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן