שחרחורת סופרת ומשוררת
לא יודעת מאיפה להתחיל את ההודו הזאת. כל דקה מתפצפצת בפה באלפי טעמים, והנוף במראות והאנשים בנדיבות והנשים בשמלות סארי שאין דברים כאלה. מאיפה מתחילים? אז הגוף. כבר כמה ימים שהבטן הרגזנית שלי שקטה. האוכל פה כל כך מתאים לי. אורז וירקות, זה כל מה שהייתי צריכה. בדרך כלל אני מתפתלת מכאבים מההסתגלות לתזונה המקומית.
וגם הפנים רגועות. והשיער מבויית. אני מגלה את זה מול הראי ובתמונות. והלב, הו הלב. הוא במקום הנכון.
ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי בסך הכל.
(אם היה פה אינטרנט סביר, הייתי מעלה עוד תמונות וגם מצליחה להגיד תודה לכל המגיבים. סליחה ממש)
