פַּעַם אָמַר לָהּ, "אַף פַּעַם לֹא כָּתַבְתִּי עָלַיִךְ שִׁיר." וְהִיא אָמְרָה, "אַף אֶחָד מֵעוֹלָם לֹא כָּתַב עָלַי שִׁיר." וְהוּא אָמַר, "אֲבָל אֲנִי רָצִיתִי." וְהִיא שָׁאֲלָה, "אָז לָמָּה לֹא כָּתַבְתָּ?" וְהוּא, בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת, הֶעֱבִיר אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו הַפְּחוּסוֹת לְאֹרֶךְ יְרֵכָהּ וּבְמוֹרָד מִפְשָׂעָתהּ וְהִיא נִזְכְּרָה אֵיךְ כְּשֶׁהָיוּ יְלָדִים הָיוּ יוֹרְדִים לְשֶׁפֶךְ הַנָּהָר, לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְהַפְּכָה פַּעַם סִירָה וּשְׁנֵי נוֹסְעֵיהַ טָבְעוּ, מִתְיַשְּׁבִים עַל הַגָּדָה הַבֻּצִּית וְטוֹבְלִים אֶת רַגְלֵיהֶם עַד לגּוֹבָה הַבֶּרֶךְ.
הַשָּׂפָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה רָזָה. שֶׁלָּהּ עָבָה וּבַשְׁרָנִית. הִיא כָּתְבָה כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה אַהֲבָה, עִם כָּל הַגּוּף. הוּא הִבִּיט בִּדְבָרִים מִלְּמַעְלָה וְכָתַב בִּמְשׂוּרָה. כְּכָל שֶׁנָּקַף הַזְּמַן כָּתַב פָּחוֹת וּפָחוֹת עַד שֶׁחַדָל כָּלִיל. שָׁנָה אַחַר כָּךְ נִפְרְדוּ. נִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁהוּא מַאֲשִׁים אוֹתָהּ בַּבַּצֹּרֶת שֶׁפָּקְדָה אוֹתוֹ. הוּא טָעַן שֶׁהַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת לֹא חָלְפָה בְּמוֹחוֹ וְלוּ לְרֶגַע אֶחָד. יֵשׁ סִבּוֹת רַבּוֹת לְכָךְ שֶׁמְּשׁוֹרְרִים נֶחְשָׁבִים לַאֲנָשִׁים קָשִׁים. אַחַת מֵהֶן תְּלוּיָה בָּעֻבְדָּה שֶׁהֵם נֶאֱלָצִים לְפַשְׁפֵּשׁ בְּפִצְעֵיהֵם פַּעַם אַחַר פַּעַם, פּוֹתְחִים וְסוֹגְרִים וְשׁוּב מְחַטְטִים וְאֵין שׁוּם מִלָּה שֶׁיְּכוֹלָה לְתָאֵר אֶת הַמִּלָּה מֻגְלָה מִלְּבַד הַמִּלָּה מֻגְלָה.