מִפְּנֵי הַפֶּצַע הַזֶּה קָמָה אִשָּׁה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וְכוֹתֶבֶת שִׁיר, כּוֹכְבֵי הָלֶכֶת מִתְמַלְּאִים בְּצַעַר וְגַם הַנְּיָר סוֹבֵל, שֵׁשׁ אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנה שָׁנִים וְעֲדַיִן לֹא מָצְאָה אֶת הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה. פַּעַם הָיְתָה יַלְדָּה שֶׁהָיָה לָהּ אַבָּא, הָיוּ לוֹ יָדַיִם חַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ וְחֻלְּצָת שַׁרְווּלִים מִבַּד דַּק שֶׁנָּהַג לְקַפֵּל עַד לְקַו הַמַּרְפֵּק. יוֹם אֶחָד הוּא יָצָא לָעֲבוֹדָה. שֵׁשׁ אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנה שָׁנִים ואֵיךְ כּוֹתְבִים יַתְמוּת בְּשָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת וּבְלִי נְקֻדָּה בַּסּוֹף וְחֶרֶף הַיָּרֵחַ.
(פָּרָפְרָזָה על יואל הופמן)