שחרחורת סופרת ומשוררת
קריאה אחרונה להשקת "פלא"; באיזשהו מקום אני מרגישה שאני קצת סוגרת תקופה. אבל זה גם קשור לזה שאני טיפוס נומרולוגי-נוסטלגי. עשר שנים חלפו מאז שהתחלתי לכתוב את "מכתוב", שבע שנים מאז שהתחלתי פרסם. שבע השנים הטובות שלי. חמישה ספרים יצאו לי מאז, כולם היו בניי. "מכתוב" פתח לי דלת שהייתה נעולה כל כך הרבה שנים. ועכשיו "פלא". שנקרא ככה מכל כך הרבה סיבות, אבל בעיקר בגלל שאני חוזה בהשתאות בכל מה שקרה לי מאז.
כאן בתמונה: הריאיון העיתונאי הראשון שנתתי בחיי, בעיתון המקומי של קריית טבעון.
היום בערב לא אדבר על זה. נשבעתי לעצמי שאני לא מספרת שום דבר שלא קשור ל"פלא". כי הוא קצת סובל מתסמונת הילד הצעיר. כל הזמן נדחפים לפה שלי וללב שלי אחיו הבוגרים.
אז בואו, היום, ב 19:00 בחנות סיפור פשוט הנפלאה שבנווה צדק. יהיו, נוית בראל העורכת המופלאה שלי, בלעדיה לא היה לי הפלא הזה. אלי אליהו המשורר האהוב עליי והקורא הראשון שלי, מאז שערך לי את "מכתוב", הוא עלול קצת לאחר, (אלי, לא הספר) אבל הבטיח שינסה לא להפיל לי את הלב יותר מידי, ריקי כהן, חברתי אלופתי, שהקריאה שלה ב"פלא" הייתה אחת הקריאות שהכי ריגשו אותי, אם לא ה-
יהיו גם נופר גבעוני המהממת וגל זיו המוכשר לעילא ולעילואין ושניהם ישירו שירים שלי, שגל הלחין. בואו. בואו. אני כל כך מתרגשת. שלא ייגמר לעולם.
