שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

ברלין 6/7/17

יומני היקר,
ביומי השני יצאתי מהמלון אל השדרה הראשית, אל הפרידריכשטראסה, שדרה עצומה, כל כך עצומה, יותר שדה משדרה, שטח אורבני רחב ומאוורר ופתוח מכל עבר, ארבעה כווני אוויר. אבל יחד עם זאת הייתה השדרה ריקה להתמיהַ. איפה הם כל מיליוני הגרמנים? אין לי מושג. אולי בתורכיה. אולי בתאילנד, נסעו לייבא אננס. גם הבוקר היו פלחי אננס טרי בארוחת הבוקר. אולי ברחו למדוט בהודו. אני, על כל פנים, הייתי לבד בברלין.
אחרי הליכה מופתעת של כחצי שעה הגעתי לסופה של השדרה, שפוגשת עוד שלוש שדרות כאלה בכיכר עצומה לא פחות שבטבורה מזרקה שיורה סילוני מים. נעמדתי הלומה מול הכיכר הענקית, הגלקטית הזאת. וחשבתי על כיכר החתולות.
ופתאום הבנתי מה הבעיה של הגרמנים. כלומר, זה קשור באיזה אופן לשדרה הזאת ולכיכר הזאת ולריקנות הזאת. ואולי זה לא קשור בכלל. כן, זה לא קשור בכלל, בעצם. זאת הארה שלא קשורה לכלום. אבל פתאום הבנתי מה הבעיה של הגרמנים. גרמנית. זאת הבעיה שלהם. הבעיה שלהם היא השפה הגרמנית. זה שהם כולם נולדו גרמנים? זהו. זה שהם גרמנים שנולדו בגרמניה, זה מחייב אותם לדבר גרמנית. את כולם. ילדים, זקנים. נשים, גברים, שמנים, רזים, כולם. אין הנחות לאף גרמני. כולם חייבים לדבר פה גרמנית. אין להם ברירה, זאת השפה שלהם. לאנגלים אלוהים נתן את האנגלית. לצרפתים את הצרפתית. לאיטלקים את האיטלקית. ולגרמנים את הגרמנית.
בחיי, תחשוב על זה, יומני היקר. מצד אחד נתן להם אלוהים שטחים ושדירות ויולי לא חם ולח ומופרע כמו בארץ ונהרות והמון מים. המון. וגם מראה לא רע. כלומר, לפעמים אפילו מראה טוב. אתמול ראיתי גבר גרמני מהמם. הפרופיל שלו היה ממש מושלם. הוא ישב במסעדה הויאטנמית, אכל נודלס ושתה בירה. אה, כן. כולם שותים פה בירה. גם את זה אלוהים נתן להם. אבל מצד שני אפילו הגרמני המהמם הזה דיבר גרמנית.
אתה מבין? הם כולם פה תקועים עם הגרמנית הזאת לכל החיים. אין מה לדבר. אין שחרורים. מגרמנית ישחרר רק המוות.
לא משנה מה יגידו, תמיד הם ישמעו כועסים. הגרמנים אני מתכוונת. כלומר, גם כשהם בכלל לא כועסים, הם נשמעים כועסים. אתמול שאלתי את אחת הזבניות בבית מרקחת אם יש קרם פנים לעור יבש והיא צעקה עליי משהו שלא הבנתי, כי הוא היה בגרמנית, ומרוב פחד לקחתי קרם פנים לעור שמן, שילמתי וברחתי. אפילו שהעור שלי יבש. עכשיו עוד יתחילו לי קמטים בגלל הגרמנית הזאת. אתה מבין? גם כשהם מנסים להיות נחמדים, הם לא נחמדים. וזה בגלל הגרמנית, אני אומרת לך. זאת שפה כל כך לא נחמדה. חסרת חן, חסרת עידון, חסרת רוך. אגב, אתה יודע איך אומרים רוך בגרמנית? Weichheit. נסה להגיד את זה בעצמך. זה נתקע בשיניים. צריך קיסמים כדי להוציא את השפה הזאת מהפה. היא קשה, בחיי. (נזכרתי שאני צריכה לקבוע תור לשיננית. אמא שלי אומרת לי את זה כבר הרבה זמן) זאת שפה לא נעימה ולא נחמדה ולא רכה ואני מעדיפה את העברית שלנו פי אלף, אפילו שהיא באה קומפלט עם ביבי לשמונה שנים.
ועם שרה. שהיא בטח מדברת גרמנית שוטפת.

זהו. אמשיך מחר.

ובכל זאת, תראה את הרמזור הירוק שלהם.נראה כמו מקס ממקס ומוריץ. אז אי אפשר להגיד שהם לא מנסים.

התמונה של ‏איריס אליה כהן‏.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן