בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / פרסומים לשבוע הספר 2017
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

פרסומים לשבוע הספר 2017

ריאיון ברשת ב' עם ליאת רגב על מצב הסופרים והסופרות העבריים: להאזנה

דעות שבוע הספר

אתמול ב'ידיעות אחרונות' כתבתי על מרחבי השירה החדשים:

מביאה את הפיסקה החשובה:

"… אלא שעם השתלטות הרשת על חיינו וייסוד מדינת פייסבוק, השירה זוכה לפריחה חדשה, וזה קורה לא רק אצלנו אלא בכל העולם. לא צריך להיות סטטיסטיקאי דגול כדי לזהות את העלייה החדה במספר צרכני השירה, קוראים וכותבים. כולם כותבים היום: הסוגה, הנשענת על זיקוק וצמצום, הולמת את סף הריכוז הנמוך שפיתחנו ואת התביעה לסיפוק מיידי. לא צריך גם להיות חוקר ספרות מדופלם כדי לזהות את השינויים העצומים שחלו באופני כתיבת השירה, במנעד שלה, ובעובדה שהיא זולגת, למעשה מתנחשלת, למרחבים חדשים.
לא עוד רק שירת הגוורדייה המונה כמה משוררים קאנוניים, אלא שירת ההמונים. לא עוד שירה חידתית, מתנשאת, של היכלות שן ויודעי ח”ן, אלא שירה נהירה ונגישה מכל הסוגים והמינים והדעות, וגם הכישרונות, ואצל כולם בולטים החירות האמנותית, האמונה בזכות לכתוב, הצורך לכתוב.
השירה החדשה הזו חפה מחוקים וכללים ונוסחאות וניסיונות לשאת חן בעיני העורך הספרותי הכל־יכול. לא עוד שירה הנכתבת בפנקסים ועפרונות, אלא שירה מוקלדת, דיגיטלית, על פגמיה וחסרונותיה. לא עוד שלושה או ארבעה מוספי ספרות אליטיסטיים, אלא עשרות כתבי עת מקוונים ובלוגים של שירה, ושירה שנכתבת הישר לדף הבית ברשתות החברתיות ונפוצה לקוראים על ידי שיתופים. יש שירים שהופכים אפילו לויראליים. אלפים משתפים את חבריהם בטקסט שכתב אלמוני ונגע בליבם. וגם לא עוד ערבי שירה מנומנמים בפני קהל של שני בני משפחה וכמה חברים עגומי מבע, כי אם ערבי שירה גדושים בהמון אדם מכל הגילאים הצבעים והמינים.
איכשהוא נדמה לי ששימבורסקה מסתכלת עלינו מלמעלה ומגלגלת בראשה שורה חדשה: “וּבְכֵן, רַבִּים אוֹהֲבִים שִׁירָה!”

בעריכת חמוטל דגני המופלאה. אוהבת אותך, אחותי.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן