כְּרוֹנִיקָה/ פואמה בכתובים
פרולוג:
גּוּפַת אִשָּׁה כְּבַת חֲמִשִּׁים
נִמְצְאָה הָעֶרֶב (שְׁלִישִׁי)
בְּבֵיתָהּ, בְּאֵזוֹר חֵיפָה
כְּשֶׁעָלֶיהָ סִימָנֵי אַלִּימוּת קָשִׁים.
הַמִּשְׁטָרָה מְחַפֶּשֶׂת אַחַר בַּעֲלָהּ
שֶׁנִּמְלַט מֵהַזִּירָה
בַּחֲשָׁד שֶׁרָצַח אוֹתָהּ.
הַזּוּג הָיָה מָצוּי בַּהֲלִיכֵי גֵּרוּשִׁים.
בִּסְבִיבוֹת הַשָּׁעָה תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים
טִלְפֵּן הַבֵּן לְמוֹקֵד הַחֵרוּם בָּעִיר
וְהִסְבִּיר כִּי הִגִּיעַ לַבַּיִת
דָּפַק עַל הַדֶּלֶת מִסְפָּר פְּעָמִים
מִשֶּׁלֹא נַעֲנָה,
פָּרַץ אֶת הַדֶּלֶת בִּבְעִיטָה
כְּשֶׁנִּכְנָס מָצָא אֶת אִמּוֹ מֻטֶּלֶת
עַל הָרִצְפָּה.
צֶוֶת מֵגֵן דָּוִד אָדֹם שֶׁהוּזעַק
לַמָּקוֹם נִסָּה לְבַצֵּעַ הַחְיָאָה
אוּלָם נֶאֱלַץ לִקְבֹּעַ אֶת מוֹתָהּ.
בשבועות האחרונים התחלתי לכתוב פואמה על רצח נשים בידי בעליהן, כלומר, רצח אישה אחת, בידי בעלה, נושא שמטריף אותי, ממש מטריף אותי לאחרונה. אני חולמת עליהן, התמונות שלהן לא יוצאות לי מהראש, ובא לי לצרוח. במקום לצרוח התחלתי לכתוב, כרגע אני קוראת לפואמה: "כרוניקה".