תגובתי המלאה לרשימה הקצרה של פרס ספיר:

אני מניחה שמשיקולי עריכה לא הובאה תגובתי במלואה, אבל חשוב לי להציגה, כדי למנוע אי הבנות. נשאלתי: "מה דעתך על הטענה כי מן החמישייה הסופית לפרס ספיר נפקדו כל הספרים, בהם ספרך, הפוליטיים, הביקורתיים?"
וזו הייתה תשובתי:
"מה אגיד ומה אומר. אני חושבת שכניסה או אי כניסה של ספר כזה או אחר לרשימה הסופית הוא לא עניין גדול. אבל אין ספק שכל הספרים שנשארו בחוץ השנה, לא עושים הנחות לחברה הישראלית, לא לפוליטיקת הזהויות הישראלית ומעל לכל, מדברים בצורה נוקבת על מה שנהיה מאיתנו, ישראל 2016, וזה מטריד.
תפקידה של הספרות הוא להרחיב את גבולות השפה, לדבר את הלכי הנפש, אבל במקביל גם להעיר ולהאיר את התודעה החברתית-סביבתית, לגעת בפצעים, אפילו לגרד בהם. כך או כך, פרס כזה או אחר אינו אישור אם זו ספרות ראויה וטובה אם לאו. אותי השנה הזאת לימדה שיש לספרות כוח. שהיא מסוגלת להניע שינוי, וזו זכות גדולה ונס שאני מברכת עליו מידי יום."

וכאן הכתבה מווינט