בננות - בלוגים / / נסיעה לקוצ'ין (ערב ראש השנה בבית הכנסת הפרדשי)
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

נסיעה לקוצ'ין (ערב ראש השנה בבית הכנסת הפרדשי)

אלפי דורות חלמתי עלייך/

ערב ראש השנה ובדרך נס אני מתגלגלת לבית הכנסת היהודי האחרון בקוצ'ין. בשאר בתי הכנסת בדרום הודו, חלקם מתפוררים ממש, חלקם נלחמים על חייהם, לא מצליחים להשלים למניין. "את נוסעת לבית הכנסת?" שעה קודם פנתה אליי ישראלית לאחר ששמעה אותי מנסה להזכר איך אומרים הל באנגלית. ניסיתי להסביר לנשים שישבו איתי לשולחן איזה תבלינים נשתמרו במאכליה של אימי, בהצלחה מועטה כאמור. ולמרות שכולם פונים אליי כאן במליאלם, הישראלית זיהתה מהר מאד שאני לא מכאן. כלומר מכאן, אבל חלפו אלף שנים עד שחזרתי. ברגע שנכנסנו להיכל המהמם הזה, ששרשרת נברשות מפוארות מזהירות את התקרה, מאות נורות דולקות, את הרחבה הגדולה מרצפים אריחים עתיקים, מצויירים ביד, ארון הקודש גבוה מאד, מחופה בפיתוחי זהב ואודם וערבסקות מגולפות בעץ – למחרת הוציאו גם את ספרי התורה שכתרי זהב, מתנת אחד המהרג'ות כמדומני, מתנוצצים בראשם – גרמי המדרגות והמעקות משוחים בלקה בוהקת והכל נראה פועם כל כך, ואני יודעת שהוא מתעקש על חיותו, מאות שנות אמונה ואהבה ודבקות החזיקו את המקום הזה, שבכלל לא חשבתי שאגיע אליו, כי אמרו לי שהוא סגור, והנחתי לזה. אבל מעל לכל מילאו את החלל תפילות חג בניגון של בית אבא, יכולתי לדמיין את סבא שלי עומד שם, עם ה"טופי" הכיפה הגדולה האופיינית לבני העדה שסבתי הייתה תופרת בשתי ידיים דקורות ומתפרנסת ממכירתן, רק לפני כמה זמן גיליתי שזו הייתה פרנסתה, תפירת כיפות לכבוד החגים, לכל חג כיפה בצבע אחר, ופני האנשים הכהות, ומבנה הפנים הקוצ'יני שקל מאד לזהות, מסתבר שמשפחה קוצ'ינית מהארץ החליטה לחזור ולהחיות את בית הכנסת והגיעה לכאן למשך כל חגי תשרי – והתחלתי לבכות. מגעגועים. מגעגועים למקום הזה. כבר יומיים שיש לי הרגשה עמוקה שהייתי פה כבר, ושבסך הכל חזרתי הבייתה.
אסור היה לצלם את ההיכל, אבל תאמינו לי שזה אחד מבתי הכנסת היפים ביותר שראיתם מעודכם.

בתמונות: בית הכנסת המשוחזר במושב נבטים ותמונות מחתונת דודתי פנינה. (1982)

%d7%93%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%94-2 %d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%94 %d7%a0%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן