הודו/ פואמה בכתובים

לִפְנֵי שהִתְבַּקְּעוּ הַיַּבָּשׁוֹת וְיָּם סָמִיךְ פִּנָה אֶת מְקוֹמוֹ לְשֶׁפֶךְ הַנָּהָר, לִפְנֵי הַנְּהָרוֹת והָאֵלִים שֶׁהִתְגַּלּוּ, נָפְלוּ לָאָרֶץ כְּכוֹכְבֵי הָלֶכֶת, הַשֶּׁמֶש עוֹד זָרְחָה רַכָּה וּפְנֵי הָאֲנָשִׁים חוּמוֹת, לִפְנֵי שרְבָבוֹת אִיִּים שֶׁנִּסְחֲפוּ בָּרוּחַ הָעַזָה כִּסּוּ אֶת קַו הַחוֹף כְּמוֹ אָצוֹת, הָיִית יַלְדָּה קְטַנָּה וַאֲבוּדָה כְּמוֹתָם, אֲבָל יָדַעְתּ:

בְּכָל לֵדָה יֵשׁ הַבְטָחָה לְמָוֶת

מָה מוֹתָּר חיי הַדָּג, שאלת, וְהַסִּירוֹת שֶׁחַרְטוֹמָן נִרְפַּה וְאיזה צֶבַע ליָּרֵחַ בַּגִּלְגּוּל הַבָּא? רֹאשֵׁךְ נִטְמָן בֵּין שְׁתֵּי צְדָפוֹת היָד שֶׁל אֵם אִמֵּךְ כְּמוֹ פְּנִינָה
בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁפֶל ילחֲשׁוּ גַּלִּים לְצַוָּארֵךְ שִׁירִים כְּמוֹ שַׁרְשֶׁרֶת

נְּסִיעָה לְשָׁם הִיא כְּמוֹ מַשְׁאֵף

נְשִׁימָתִך קָצְרָה כְּכָל
שֶׁהִתְאָרְכָה הַשִּׁכְחָה

*
אִמּך חָלְמָה פֵּרוֹת שֶׁאֵין לִמְצֹא
רַגְלָיהָ הַיְּחֵפוֹת מֵאֶרֶץ, עִיר, צוֹמֵחַ,
חַי, דּוּמָם שֵׂרְכוּ דַּרְכָּן אֶל הַשְּׁוָקִים
בְּשַׂר הַמְּלוֹנִים הַזְּהוּבִים
נָגַס בְּלֵילוֹתיהַּ
סִפּוּרִים שָׁטְפוּ מִפִּיהָ כְּגִשְׁמֵי מוֹנְסוּן

מְאֲמִירֵי עֲצֵי הַקּוֹקוֹס הִתְפַּלֵּא
אָבִיך, כִּי הָעוֹלָם נִרְאֶה קָטָן כָּל כָּךְ
צִיּוֹן כִּנְקוּדַת
סִימָן הַשְּׁאֵלָה

סָבך שָׁתָה גַּעְגּוּעָיו בְּעֶצֶב
לְשׁוכְרָה, מָה בֵּין צְפִיפוּת דְּקָלִים
רִשְׁתוֹת הַדַּיָּגִים וְכָל הַיֹּפִי הַכָּחֹל הַזֶּה
לְבִנְיְנֵי הַטְרוֹמִים בַּקִּרְיַת שְׁמוֹנָה

מַרְאוֹת הַמֵּזַח, הַסִּירוֹת הַמְשוּחוֹת בְּזֶפֶת
שֶׁחָלְפוּ מֵעַל רֹאשׁו חָלְפוּ וְהִתְחַלְּפוּ
בְּמַטָחֵי קַטְיוּשוֹת
כָּל שָׁנָה
כָּל הַשָּׁנָה

וּכְאִילּוּ לֹא נוֹתָר דָּבָר מִלְּבַד
הַבֶּהָלָה

 

*

וְהָאָחוֹת שׁוֹאֶלֶת: "בֶּאֱמֶת?
מֵאֵיפֹה?"
"מְאָרְנַקוּלָם"
"וְאַתְּ יוֹדַעַת לְדַבֵּר?"
"רַק עִבְרִית." ואת נִזְכֶּרֶת בִּשְׂפָתֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת
שֶׁל סָבָתך מִמַּאֲמָץ
לִפְרֹץ אֶת מַחְסוֹמֵי הָאָלֶף בֵּית
בֵּין הַנִּסְּיוֹנוֹת הָיְתָה שׁוֹתֶקֶת
אֲרֻכּוֹת, כְּדֵי לֶאֱסֹף כֹּחוֹת
ּמְגַמְגֶּמֶת לבסוף: טוֹב זֶה
מִלִּים קָשָׁה

כַּמָּה הִתְבַּיַּשְׁתּ בָּהּ, בְּשִׁבְרוֹן שִׁנֶּיהָ
בְּרֵיחוֹת הַשֶּׁמֶן, הַדָּגִים
הַכֻּרְכּוּם,
שֶׁדָּבְקוּ בְּקִיר חֲדַר הָאֹכֶל
בַּכִּיּוֹר, בִּשִׂמְלוֹתיהַ
הַצוֹעָנִיוֹת, הָעֲנִיּוֹת
כְּמוֹ קִרְקָס
נוֹדֵד, כל כך בּוֹדֵד לִהְיוֹת אִשָּׁה
בְּלֹא שָׂפָה

לִבִּך נִדְקַר

*
תַּחַת עֵץ הַקִּנָּמוֹן סִפֵּר לָךְ גֵ'יסוֹנַם
עַל נְחָשַׁיו הֲעָבוֹתִים
רֹאשָׁם שַׁטוּח וְנִפְרַשׂ כִּמְנִיפָה
וְקוֹמָתָם גְּבוֹהָה
כְּשֶׁהֵם נֶעֱמָדִים (בַּשָּׁלָב הַזֶּה הֵנִיף
יָדוֹ מָעַל בֵּית הֶחָזֶה)
אֲבָל שְׁקֵטִים כְּפָעוֹטוֹת שְׂבֵעִים
שְׁנָתָם חָלָב וְהֵם בְּשֵׁלִים לְאַהֲבָה
כְּמוֹ בַּנָּנוֹת בַּחַלוֹף הַגֶּשֶׁם הַנִּתָּךְ
שֶׁלֹּא כִּבְנֵי אָדָם, אָמַר בְּרֹךְ נִכָּר
אֵינָם שׁוֹמְעִים דָּבָר זוּלַת
הַלְמוּת הַלֵּב, פְּחָדָיו וְצַעֲרוֹ

 

*

דַּבְּרוּ, הַכּוֹכָבִים, דַּבְּרוּ
בַּרְכוּהַּ כָּל עֲצֵי הַפְּרִי הַרְכוּנִים
סְגִירוּת פִּרְחֵי הַלּוֹטוּסִים,
לִילִיוֹת הַיָּם, חֶשְׁכַת הַבְּאֵרוֹת
וּמִפְתָּנֵי הַבִּיּוּבִים,
עַל אַף הַזַּלְעָפוֹת אֲשֶׁר הִיכּוּהַּ כָּל הַלַּיְלָה
בִּגְשָׁמִים כְּבֵדִים כְּמוֹ בָּרָד
כְּמוֹ אֲבָנִים שֶׁהִשְׁתַּכְּרוּ
הִתְעוֹרְרָה הַיּוֹם הָאֲדָמָה קַלָּה כְּמוֹ אֲוִיר
צְלוּלָה

אֲנִי כּוֹתֶבֶת פֶּן אֶשְׁכַּח:
מַיִם יְשַׂמְּחוּ לְבַב הָאֲדָמָה

*

רְאִי אֵיךְ טִיחַ הַשָּׁמַיִם מִתְקַלֵּף
וּמִכּוֹכָב פִּתְאֹם אֶחָד נִגָּר הַנֶּצַח
הַמְּפַתֶּה, פְּנִינֵי הַטַּל

בַּאֲוִירָה כָּזוֹ מוּטָב לְהִתְגַּלְגֵּל שֵׁנִית לְעֵץ
בַּצֵּל תּוּכְלִי לָנוּם, לְהִתְאָרֵךְ עִמּוֹ בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם
לְהִתְחַבֵּר לַשֹּׁרָשִׁים

מוֹנִיסוֹם הַנֶּהָג תָּמַהּ, אֵיךְ
אֵין בִּכְפָר מוֹלַדְתֵּךְ
יִפְעַת עֵצִים כָּזוֹ, אַף לֹא
נָהָר, בְּאֵר
("אָז מָה אַתֶּם שׁוֹתִים?")

אָבִיךְ אֲשֶׁר אָהַבְתְּ הָפַךְ לְגוּשׁ שָׁמַיִם, לֶעָנָן
אֶפְשָׁר שֶׁבְּשֶׁל כָּךְ מַרְוֶה אוֹתָךְ הַגֶּשֶׁם
הַנּוֹפֵל

*
כָּאן הָעוֹרְבִים שְׁחֹרִים, הַחֲסִידוֹת צְחוֹרוֹת וְהַדְּקָלִים מִתְרַחֲקִים
בְּבִטָּחוֹן מַרְהִיב לַגֹּבַהּ
וְלָרֹחַב, הַפֵּרוֹת כֻּלָּם נוֹטְפִים בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת
דְּשֵׁנִים וּקְנֵי סֻכָּר וּשְׂדוֹת הָאֹרֶז שְׁתִי וַעֶרֶב
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ טָוַה אוֹתָם

מָה זֶה בַּיִת? עֵץ צִפֹּרֶן, שֹׁרֶשׁ כֻּרְכּוּם
הֵד עֵינַיִךְ מַחֲזִיר שִׁכְשׁוּךְ פּוֹלֵי קָפֶה,
אֶת חֶשְׁכַת שְׂעָרוֹתַּיִך מַבְעִירִים הִיבִּיסְקוּסִים
סְגֹל הַיּוֹם, בְּאֵר
לִפְנֵי כָּל הַנָּהָר הַזֶּה וּמַבָּטַי הַקִּנָּמוֹן, הָיִית
שׁוֹאֶבֶת כּוֹכָבִים, מַשְׁקָה אֶת הַגְּדָיַה
מִתּוֹךְ פִנְכַּת הַקּוֹקוֹס
שְׂפַת אִמֵּךְ שָׂחֲתָה בְּפִיךְ כְּמוֹ דָּג
זָהָב עַל צַוָּארֵךְ כֻּלּוֹ נוֹצֵץ

הִנֵּה הוֹלֵךְ אֵלַי קוֹלָהּ עַל קַו הַטֶּלֶפוֹן
בִּדְאָגוֹת אֵין סְפֹר, מַפְצִיר בִּי תְהִלִּים,
קְמֵעוֹת מַזָּל, פְּרָטֵי פְּרָטִים שֶׁל חֲלוֹמוֹת
(כְּמוֹ כּוֹכָבִים הֵם מַפְצִיעִים כָּל לַיְלָה
מֵחָדָשׁ): מוּטָב שֶׁתִּשָּׁמְרִי, בִּתִּי
מִן הָעֵינַיִם הָרָעוֹת וּמֵהוֹלְכֵי בָּטֵל,
תֵּלְכִי לְאַט ובאוֹרוֹת גְּבוֹהִים
תִּזָּהֲרִי, תַּקְפִּידִי, שִׂימִי לֵב,
תִּקְּחִי לָךְ מִן הַנּוֹף אַךְ אֶת הָאֲבָנִים
תַּשְׁאִירִי כְּמוֹת שֶׁהֵן, הָאֲדָמָה
הִיא בַּיִת, הָרָקִיעַ
אֲרֻבָּה, וּבַעֲדָהּ אִמְרִי סְלִיחוֹת
כִּי עֶרֶב חַג הַיּוֹם, לִבְשִׁי לָבָן

וְאִם כְּבָר מְדַבְּרִים עַל אָהֲבָה
אִמִּי אִמִּי
כְּכָל שֶׁמִּתְיַשֵּׁן זְמַנָּהּ בְּעֶצֶם
הָעוֹלָם הַזֶּה
כָּךְ מִתְחַדֵּשׁ לִבִּי עָלֶיהָ

*

אל תשאלי מתי הגשם/

הַהַר מוֹשִׁיט יָדָיו אֶל הַחוֹלְמִים
אֲשֶׁר הוֹלְכִים אֵלָיו

וְאָז רָאִית אוֹתוֹ, צָלוּל
כְּאִלּוּ בָּא מִשָּׁם
אָחוּז בְּכֶתֶף סִירָתו וּמְגָרֵשׁ עוֹרֵב
אֲשֶׁר אָרַב לִשְׁלַל פַּרְנָסָתוֹ הַמְפַרְפֶּרֶת
כְּמוֹ נַפְשֵׁךְ בְּיַרְכְּתֵי הַגּוּף
פּוֹרֵם בְּאֶצְבָּעוֹת שְׁחֹרוֹת
אֶת סְבַךְ רִשְׁתוֹת הַדַּיִג וּפוֹרֵשׁ אוֹתָן
עַל מִישׁוֹרי הַחוֹל, דֹּק חוּטֵיהן כִּכְסוּת
דְּמָעוֹת עַל לֶחִי יְתוֹמָה,

מָתַי בִּכְלָל עָזַב אוֹתָךְ? רָאִית אוֹתוֹ
מוֹלֶק כִּפָּה שֶׁל אָנָנָס, וְאָז קוֹלֵף
חוֹתֵך לְקֻבִּיּוֹת
מַצִּיעַ לָךְ, בּוֹאִי
תֵּשְׁבִי,
קוֹלוֹ צָלוּל
אָבִיךְ
תֹּאכְלִי, תֹּאכְלִי

הַשֶּׁמֶשׁ רַד, מַחְלִיק הַיָּם הַמְּקֻמָּט וּכְמוֹ
מַפָּה נִפְרַשׂ רָקִיעַ מְפֻיָּס
מֵעַל רֹאשֵׁךְ
מִקְלַעַת כּוֹכָבִים כְּמוֹ חַלָּה
אַתְּ מַדְלִיקָה גַּעְגּוּעִים וּמְבָרֶכֶת עַל
הָאַהֲבָה, שְׁעוֹת הַמֶּרְחָק, אֵשׁ בְּעִיתָהּ

לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים הֵסַבְתֶּם אֶל
הַחוֹף הַזֶּה
כְּאֶל שֻׁלְחָן שַׁבָּת

 

*

פִּתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַלֵּב
הִתְפּוֹצֵץ לִי הַיּוֹם
מֵרֹב אַהֲבָה

לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם, לֹא שֶׁמֶשׁ
לֹא קַעֲקוּעִים
אֲבָל הַיַּבָּשׁוֹת חָדְלוּ מִתְנוּעֲתַן
וְכָל הַכּוֹכָבִים הִסְתַּחְרְרוּ
סְבִיב אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ

 

*
מִכָּל הִקַסְמוּיוֹת הַצֶּבַע
זְהָב קִפְלֵי הסָארִי, הַחוּטִים
וְהַגְּבָרִים הַחֲנוּטִים
בְּמַחְלָצוֹת וְרֻדּוֹת, הָאֲבָנִים, הָאַלְמֻגִּים
כְּתֹם אִמְרוֹת הַיָּם וּתְכֵלֶת
הַחוֹפִים, שֶׁפַע הָעֵצִים
וְהַזְרִיחוֹת
שְּׁקִיעוֹת שֶׁלֹּא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה

אֵין כִּשְׁחֹר הַשְׁעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת
הַנִּצְחִיּוּת
שֶׁל הַנָּשִׁים הַהוֹדִיוֹת
בִּשְׁבִילֵיהן – הַדֶּרֶךְ לְגַן עֵדֶן

*

אֶפְשָׁר לוֹמַר זֹאת כָּךְ,
הָיָה זֶה מִין צֵרוּף הִתְרַחֲשׁוּיוֹת פִּלְאִי
כָּל הַמְּאוֹרוֹת
שֶׁהִתְכַּנְּסוּ בְּתוֹךְ עֵינֵי הָאֲנָשִׁים, רִשְׁרוּשׁ הָאַלְמֻגִּים
הָאֲדָמָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה לְפֶתַע מִתַּחְתַּיִךְ
יַרְכְּתֵיהּ נָדוּ כְּסִפּוּן סִירָה
הָאֶבֶן שֶׁחִכְּתָה לָךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

שֶׁבּוֹ הִנַּחְתְּ אוֹתָהּ, לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים
וְהַיַּלְדָּה הַהִיא, שֶׁשָּׁרָה לַצְּדָפִים, מַתְרָה בַּיָּם לְבַל
יַרְטִיב אוֹתָהּ, בְּלִי קוֹל וּבְלִי מִלִּים
בְּקֶצֶב דַּק, פְּנִימִי, כְּמוֹ אִמֵּךְ

הֵן מִישֶׁהוּ כָּתַב אֶת שְׁמֵךְ בֵּין כְּחֹל הַקַּרְקָעִית הַזֹּאת
וְגֹבַהּ הָעֵצִים, בְּאֵשׁ וּבְיַסְמִין בְּשֶׁפַע עַל מִצְחֶך

וּכְאִלּו לֹא נִגְרָע דָּבָר וְלֹא נִפְגַּם
נוֹתָר הַזִּכָּרוֹן צָלוּל