שחרחורת סופרת ומשוררת
- אי אפשר.
אי אפשר לכתוב, לא כל שכן לסכם, את הספר הזה בקלות. מדובר בספר מורכב, מקיף מאד, המכיל כארבעים מסות על שירה. מדובר בספר חכם מאד, שלא לומר גאוני. פרל משתמש במרחבי הידע העצומים העומדים לרשותו, מתחום בריאות הנפש, הפסיכולוגיה, ההיסטוריה, הגאוגרפיה הספרות המיתית והספרות בכלל. לא עולה בדעתי עוד איש, שאני מכירה באופן אישי, המחזיק באוצרות דומים. על כן אפתח ואומר, זוהי רשימת התרשמות. קטונתי.
- מהן המילים אם לא שירה
על ספרה של בַּכֹּל סֶרְלוּאִי 'בית בחיק הלילה' (אבן חושן, 2013) כתב פרל: "בקריאה ראשונה, קראתי את שירי 'בית בחיק הלילה' כתפילה, או לחש, הפועלים היישר על הלא מודע ומעוררים בו הדים נשכחים של קדושה. רק בקריאות נוספות הצלחתי לחבר מילים לתחושותיי, וגם עתה אני חש כי חלקים נרחבים מן הספר נועדו להישאר בלתי מפוענחים על ידי המודעות."
אשתמש בפסקה הזאת כדי לתאר את התחושה שעלתה בי למקרא ספרו של פרל עצמו. דומני כי אין עוררין שהשחקן המרכזי, העלום, המסקרן, של ספרו, הוא הלא מודע. קריאותיו של פרל מתייחסות שוב ושוב למושגים שאינם עולים לתודעה בצורה מפורשת, פחדים קמאיים, מיתוסים וסמלים, חלומות וזיכרונות עתיקים, קולקטיביים, וככאלה, הן מטילות את הקורא התם למעמקי התת מודע שלו עצמו ומציפות את הלכי נפשו הנסתרים. יחד עם זאת, באופן עקיף, ואולי ישיר, כך אני חוויתי זאת, על כל פנים, עלתה בי במהלך כל קריאת הספר, תחושה של קריאה בספר אמוני מאד. ספר שמחזיק משיכה עזה, כמעט דתית, או דתית בלא סייג הכמעט, אל השירה. ספר שמכיר בכוחה, בהשפעתה, בנשגבותה, לא במובן המתנשא, אלא במובן הקיומי, האנושי.
- פרל כאורפיאוס
בצניעות אופיינית לו ובחמלה גדולה כותב פרל בפתח הדבר לספרו: "… עמדתי ככותב על שירה כלפי ספר, דומה לפיכך לעמדתי כלפי חלום המובא לחדר הטיפול – אינני תוהה על איכות החלום, כי אם שואל את עצמי, ובהמשך גם את החולמת או החולם – על אילו תהליכים נפשיים מבקש החלום לספר. מסיבה זו, אני משתדל לכתוב על שירה בזהירות… אל לנו לשבור את פלא השירה, או החלום, בדברנו עליהם בשפת החולין של המודע. כאשר אנו קוראים שירה, ובוודאי כאשר כותבים עליה, אנו נמצאים בעמדתו של אורפאוס העולה מן השאול והשירה, יורידיקה שלו, בעקבותיו. "
האגדה מספרת כי אורפיאוס קיבל מאביו מתנה, לירה – כלי מיתר עתיק, וכי כה הפליא לנגן בו עד כי אפילו העצים והאבנים האזינו לנגינתו. הייתי אומרת כי במידה רבה מגלם פרל בעת הזו את אורפיאוס, שכן קריאותיו היפות והמבינות מעוררות גם בלב הדיוטות שירה כמוני אהבה גדולה.
- אלחנן ניר בורא עולמות
מטבע הדברים פניתי קודם לקריאת הפרקים שהתייחסו לספרים שהכרתי והיו ברשותי. אל ספרו של אלחנן ניר "מי שנפלה עליו מפולת" (הקיבוץ המאוחד, 2014) אני קשורה במיוחד, ובכל זאת, כל כך התרגשתי למקרא השורות הללו שכתב פרל על הספר:
השיר מי שנפלה עליו מפולת הנו השני בשירי הספר, והוא נפתח במוטו מתוך שולחן ערוך, אורח חיים, שכ"ט, ג' – "מי שנפלה עליו מפולת / ספק חי / ספק מת / ספק הוא שם / ספק אינו שם / מפקחין עליו / אף על פי שיש בו כמה ספיקות." מתוך השיר: ומי שלא נפלה עליו מפולת / והוא ספק חי ספק מת / ספק שם ספק אינו שם/ מי בכלל יודע ממנו / וכמה ספקות שיש בו / וכמה רעדים /… / ואין מי שיפקח עליו / יפרש איליו כפיים בתפילה ויאמר לו ברוך אתה." (עמ' 7). שיר זה, שגם נתן לספר את שמו, מניח לדעתי את היסודות לספר כולו, וזהו מצב האדם בו – הוא בודד, ונפשו על רעדה וספקותיה מבקשת קרבה.
הזדהיתי עמוקות עם תיאור האדם הבודד, שנפשו רועדת וספקנית ומבקשת קרבה וחשבתי לעצמי שזהו תיאור מהימן, מדויק וחד למקומי שלי בעולמה של שירה, לסיבות, אם אפשר לקרוא להן כך, אולי נסיבות, לכתיבה שלי ולכתיבה בכלל, ולא בכדי חותם פרל את ספרו בספרו של ניר.
- מחשבה על ספרות והצלחה
בעיני ספר כל כך חשוב, מקיף וחכם, שעושה חסד עם כותבים רבים כל כך, ועוד יותר מזה, עם ספרי שירה רבים כל כך, חייב לקבל מקום מרכזי בכל כתבי העת, במוספי הספרות, התרבות, לעמוד על מדפים מרכזיים בחנויות הספרים ואף להיכנס לרשימת רבי המכר. (הלאה הצדקנים והצבועים הבזים לרשימות רבי המכר.) אני שבה ותוהה מה הסיכוי שדבר כזה יקרה. אני עונה לעצמי, למה אין סיכוי שדבר כזה יקרה. אני אומרת, דבר כזה חייב לקרות.
אז אנא במטותא מכם, חובבי שירה וקוראי שירה, צאו ובקשו את הספר הזה. אם אינו מונח על המדפים, יש לפנות למוכרים ולבקש להזמינו. ראו זאת כמצוות חג. חג שמח.
