שחרחורת סופרת ומשוררת
****************************************************************************
בגוף היא מבינה
גלבי לאיריס אליה כהן
כמו במשפחת זגורי, גלבי של איריס אליה כהן מצליח לכנס סביבו את אהבת הקהל ואהדת הביקורת ואני חושב שבצדק גמור.
אם לנסות לסמן את המשותף במקרים כאלה אז הייתי אומר שזה השילוב שבין סיפורים חזקים וגיבורים מעוררי הזדהות לבין עיסוק אינטימי ומלא רגש בסוגיות חברתיות פצועות ומדממות. וכמו בתהליך הריפוי הגופני שדורש הזרמת דם ותשומת לב יתרה לפצע, כך גם באנלוגיה לגוף החברתי. אנחנו צריכים לשוב ולשוב אל הפצע ולעסוק בו אם רוצים בכלל להחלים.
וגלבי נוגע בפרשת חטיפת ילדי תימן (והמזרח, הבלקן וגם אשכנזים), בילדות בצל השואה, במיליטריזם ישראלי ומחיריו החברתיים והמשפחתיים, ובהיות אישה-נשים במציאות של גבריות דומיננטית. מספיק חומר לפרנס ספריות מלאות והכל בין שתי כריכות נעימות. הספר נותן מילים וקול לפצע הבלתי נתפס של חטיפת ילד והחיים במחיצת האסון, לצד חברויות נשיות ואחאיות אמיצות ובשילוב תיאורי שואה לפרטיהם הקשים והאנושיים.
הסיבות שמאפשרות לספר להגיע לצמרת רשימת רבי המכר, להתקבל ע"י הביקורת והקהל מגוונות ומרתקות וצריך יהיה עוד להרחיב בהן הרבה. מבחינתי בולטת ההשפעה של עליית כוחה של האומה הספרותית בפייסבוק (ורשתות חברתיות ואינטרנטיות אחרות) שמפתחת קהילות, אירועים ובמות פרסום חדשות. השוק והקהילה הספרותיים נפתחים אל מגע ישיר של קוראים, כותבים וכל הרצף שביניהם וכך קולות שנחשבו מחוץ למיינסטרים ומחוץ למה שמקובל מקבלים במה, כוח ודיון ער. המודחק שב ועולה, צף בסדקים שהמערכת מאפשרת. ויש כמובן עוד המון סיבות.
אבל הכי חשוב לי להגיד שכמה שנפיצים הנושאים שהם החומרים שמרכיבים את הספר ככה הם כל כך עדינים, חודרים מתחת לעור ומרגשים עד דמעות (אני מרבה לקרוא בנסיעות בתחבורה ציבורית והיו לי כמה תקריות…). ואני חושב שזה קודם כל בזכות המקום שבו הספר גם הכי חזק לטעמי וגם מה שמאפשר לו להניע את תהליך הריפוי שנושאיו דורשים. המקום הזה הוא הגופניות הארוטית שלו. הכתיבה של אליה כהן הכי חזקה בתיאורי הגוף, תהליכיו, תחושותיו ופוטנציאל הריפוי המפעפע שיש בכל רגע של קשב פנימי לתחושות, לאיברים ולמה שבפנים. אלה שיאי הספר ורגעיו הנקיים והאנושיים ביותר בעיני והם מהווים את המהפכנות הגדולה ביותר שלו אל מול חברה ותרבות שלוקות ברציונליות יתירה, התעלמות והזנחת הגוף וכליאת הארוטיקה בתבניות שמייבשות אותה. ומכאן תצא הבשורה, ומכאן נתרפא ביחד, בחיבוק ובדמעה.
תודה לאיריס.
(בתמונה, "גלבי" נוחת במנהטן)