"גַּלְבִּי" – הלב שלי, בערבית בניב תימני – התחיל כסיפור על זיכרוןן והסתיים כסיפור על שכחה והשכַּחה. מוזמנים לא לשכוח ולא להשכיח איתי ועם הספר הזה, שנכתב בדם ליבי, תרתי משמע.
תודה עצומה ליוסי בראומן, חבר פלא שפגשתי במסע הזה, שצילם, ביים וערך. תודה גדולה ליותם שווימר ורועי סלמן האהובים שקישרו וסייעו והחזיקו לי את הלב.
תודה עזה לאנשים ב"ידיעות ספרים", לנוית בראל, העורכת הכי חכמה ואהובה בעולם, ללימור בן צבי, שליחת הציבור המופלאה של הספר, ולדובי איכנוולד ואייל דדוש, שבלעדיהם וודאי שכל זה לא היה קורה. תודה עזה וכל אהבתי!
למשלוח עדויות נוספות לעמותת עמר"ם הפועלת לתיעוד פרשת חטיפות ילדי תימן – edut.amram@gmail.com.
לצפייה בסרטון דרך הפייסבוק: הקלק כאן