בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / מיכל סין על "גלבי":
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

מיכל סין על "גלבי":

על קוראת אחת מהממת לב:

פעם בהרבה זמן קורה לסופר, סופרת במקרה הזה, (אני) לפגוש קורא, קוראת במקרה הזה, (מיכלי) שהוא השתקפות שלו עצמו. אתמול, בזמן הריצה, (הריצה משחררת) כל הזמן חשבתי על מיכלי סין, שזו הייתה תמונת הפרופיל שלה הרבה זמן. קיבלתי ממנה מכתב מטלטל כשיצא "דושינקא", (הילד הכי מורכב שלי, לדעתי, הקצת דחוי) כבר אז חשבתי לעצמי שככה בדיוק הייתי כותבת לעצמי, ככה בדיוק כתבתי אני לסופר שיצירתו נגעה בנימי נפשי, ובערב, באורח פלא, כתבה לי מיכלי שהיא בדיוק בפרק הכי הכי ב"גלבי", הפרק שגם אני לא הפסקתי לבכות כשכתבתי אותו, ובלילה, בזמן שכבר ישנתי, היא כבר סיימה לקרוא את הספר, והשאירה לי את המכתב הזה על הקיר:

אני לא יכולה להתעלם מהלב.
מעבר לשפה. מעבר לדמויות. מעבר לתפארת שמאגדת את הכל יחדיו.
הלב.
הרי מהו הלב? – מרכזו של כל דבר.
בו ננעצות הנשימה, הנשמה, משם נשלחות זרועות האהבה, הדאגה, הנסיקה וההתרסקות.
אליו מתקבצות בחיל ורעדה כל קורות הנפש, נתמכות ונדבכות – אחת על השניה ומהצד, מלמטה ומלמעלה, בפנים ובחוץ לבניית כור היתוך מהודק ומלופף, רך ומסובך כקורי עכביש – כי רק מקום ששוצף וגועש ועקב כך יכול לשלוח רגיעה מסוגל להכיל קיום שכזה. מרכז שכזה.
וזה, בעצם, מה ש'גלבי' הינו עבורי. עבורי הפרטית. כוח. עוצמה. מציאות בלתי נסבלת, בלתי נסבלת!!!! וחוסר יכולת להכנע לה. לעמוד מנגד. מרוץ אחר כל שאיפת אוויר, כל בדל חמקמק, וחוסר יכולת להפסיק לנשום. לנשום. לפתוח פה ועיניים ואף ונשמה ולנשום את הכל פנימה.
את זוהרה ואדיבה ואימותיהן. את בן-עמי וצדוק (שהיה, אצלי הפרטית, אחד מאחיו של סבי וכל הספר הזה צלצל לי כאבי משפחה) ואת הצ'וצ'ה (ולמות.ולחיות.ולרצות לצרוח. לברוח) ואת מערכות היחסים. בין אדיבה לזוהרה, בין זוהרה לבין עצמה, בין אימה של אדיבה לאדיבה – ולבכותלבכותלבכות ולהתפרק ולהתרסק בכאבי אם פרטיים (ורק לרצות חיבוק).
אני כבר מכינה את עצמי לספר הבא. בונה בתוכי כוחות. כי כך צריך לגשת למלאכת המחשבת אותה את מפזרת בקסמייך. In your face, בעדינות אין קץ.
קטונתי מלגשת ולפרק את נושא חטופי תימן, מזרח והבלקן וכמו כן את השואה – מעבר להעלאת המודעות לזוועה הניגרת הראשונה.
איריס אליה כהן – ריסקת אותי.
ריסקת. (ובכל רסס יש פוטנציאל וכוח לבניה הרבה יותר יפה ומשובחת, בדיוק כמו 'גלבי').
'גלבי' הוא יצירת מופת של עוצמה ועדינות בלתי נפרדות. נתמכות. מלופפות. מלטפות אחת את השניה מחד ושוצפות וגועשות מאידך.
יד ביד. בדיוק כמו הלב.

אח יא ראב…
(עדיין אין לי נשימה
)

תודה מיכלי, תודה עמוקה, אין לי מילים לתאר כמה ריגשת אותי. ואני בטוחה שעוד כמה שנים יכתבו קוראים זרים- מוכרים מכתבים כאלה אלייך.

 

מיכלי סין

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן