שחרחורת סופרת ומשוררת
אני נשאלת כל כך הרבה פעמים לגבי הסופים הלא סופיים בספריי, ותמיד אומרת, כל סיפור הוא הסיפור שאינו נגמר. זה שאני, או כל סופר אחר, סיימנו לכתוב אותו, ממש לא אומר שהסיפור נגמר. שזה סופו. הסוף הוא אין סופי. והנה מיה טבת דיין, המשוררת המופלאה כותבת את זה, כל כך חכם, נוגה ועמוק כדרכה.
*** מיה טבת דין
הַסּוֹף שֶׁלָּנוּ אַף פַּעַם אֵינוֹ
הַסּוֹף: הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ מְצוּיֶּירֶת
בְּמַעְגָּלִים. כָּל פְּרִידָה הִיא רַק עַד
פְּגִישָׁתֶנוּ הַבָּאָה. חֲלוֹמוֹתֵינוּ מְדַבְּרִים
כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ שׁוֹתֶקֶת. הָלַכְנוּ וּבָאנוּ
פְּעָמִים רָבוֹת כָּל כָּךְ, חַיִּים
רַבִּים כָּל כָּךְ. מִלִּים וּשְׁתִיקוֹת הִתְחַלְּפוּ
אֵלּוּ בְּאֵלּוּ כְּעוֹנוֹת שָׁנָה. זִיכָּרוֹן הִתְחַלֵּף
בַּשִּׁכְחָה. אֲבָל, גַּם לְלֹא דַּעַת, נוֹתַרְנוּ
שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁל לֵב פּוֹעֵם אֶחָד.
עַכְשָׁיו עָלֵינוּ לְשַׁנֵּן וְלִזְכּוֹר:
הַהַתְחָלוֹת שֶׁלָּנוּ אַף פַּעַם אֵינָן
הַתְחָלוֹת. הַסּוֹף שֶׁלָּנוּ אַף פַּעַם אֵינוֹ
סוֹף.