שחרחורת סופרת ומשוררת
"בא לי להתפשט ולהשתרע ולהיחשף בפניו כמו ספר. שיקרא אותי. ידפיס אותי. יכרוך אותי. שיחבר לי סוף חדש. שישתמש בי כמה שהוא רוצה…
ורק שלא יזרוק. אני פתאום נבהלת.
רק שלא יזרוק"
היום (2.2.2016) הגיע לחנויות ספרה החדש של איריס אליה-כהן, "גלבי". חשבתי שלפני שאני מחפשת כיצד להניח עליו את ידי כדאי שאקרא את ספריה הקודמים, שזכו לשבחים רבים. התחלתי עם הראשון, "מכתוב". עתה משסיימתי אותו, אין ספק שאמשיך גם לשני, "דושינקא, נשמה" ולחדש שאך נולד.
הסיפור נע הלוך ושוב בין תקופות שונות בחייה של עירית ברנע. בהווה, היא נשואה לאריק, אם לרות, איתמר ויאני. הם חיים בבית יפה בטבעון, טובלים בעצי פרי מלבלבים ובזוגיות נובלת. שאר פרקי הספר מספרים על ילדותה של עירית בחיפה, עם אב ממוצא סורי ואם ממוצא תימני ועם חברתה הטובה רוזי, על תקופת היכרותם של עירית ואריק והאהבה הענקית שסחפה את שניהם, ועל תקופה מאוחרת יותר, סמוכה להווה, בה אירע משהו שהעלה את זוגיותם על שרטון.
הספר כתוב נפלא, פיוטי משהו, אבל קריא מאוד וסוחף. האהבה הגדולה והתשוקה העוצמתית בין עירית ואריק משורטטת ביד אמן, מעוררת געגוע וכמיהה. השבר כואב, אבל מובן, כי החיים הם כאלה לפעמים, גם כשמאוד אוהבים. הזכרונות מילדותה של עירית הזכירו לי את הילדות שלי, בערך באותן השנים, וזיכרונותיה מאביה ושפת אמו מקשטים את הסיפור בגוונים וטונים נוספים.
בשורה התחתונה – למי שכמוני פסח על הספר, ממליצה מאוד.
