הַלַּיְלָה חַד, לוֹפֵת כְּמוֹ
שָׁרְשֵׁי יָבְּלִית שׁוֹטים
זוֹחֵל עַל הֶחָזֶה
כְּמוֹ עַל שְׂדֵה בּוּר
וּכְאֵבִים מִתְגוֹלְלִים
בְּתוֹךְ הַגּוּף
כְּמוֹ אֲבָנִים קְטַנּוֹת
הלב נִגַּף כְּשֶׁצֵּל הַצִּפֳּרִים הַמִתְכָּתְשׁוֹת
בַּעֲנָפִים מֵאִיץ, כְּשֶׁרוֹכֵן עָנָן שָׁחֹר
אֶל כֶּסֶף הַיָּרֵחַ הַמַּחְסִיר
אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאָבִי הַטּוֹב, יוֹשֵׁב אֵל הַשֻּׁלְחָן
שֶׁבַּמִּטְבָּח
תַּחַת אוֹר זָעוּם
וּמְמַלֵּא טוֹפְסֵי מַזָּל
(לָעֹנִי יֵשׁ פָּנִים –
וְהֵן מְכֹעָרוֹת.)