כְּשֶׁהוּא הָיָה אוֹמֵר לִי "הַחַיִּים בַּזֶּבֶל"
הוּא בְּעֶצֶם הִתְכַּוֵּן לְסֶבֶל, אֲבָל אֲנִי מַמָּשׁ
יָכֹלְתִּי לְהָרִיחַ אֶת דְּבָרָיו
הֵם תָּסְסוּ בְּפִיו בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת (אוּלַי שָׁנִים)
יָכֹלְתִּי לְהָרִיחַ
אֶת צַחֲנָת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל אֵינכֶּסֶף
אֵינחַשְׁמַל
אֵין עֲבוֹדָה
יֵשׁ יְלָדִים, יוֹתֵר מִדַּי, חוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת
וּרְשׁוּמִים בַּדֹּאַר, כָּל מִינִי
פְּתָקִים וְרֻדִּים מִתְנַפְנפִים בַּדֶּלֶת
פַּרְפָּרִי אִיּוֹב נוֹשְׂאֵי בְּשׁוֹרָה
זוֹהִי הַתְרָעָה רָעָה אַחֲרוֹנָה
וְיֵשׁ גַּם מְקָרֵר
גַּם בּוֹ יֵשׁ בּוֹ אֵין
הַרְבֵּה
וְהַנּוּרָה שֶׁבַּקָּצֶה
מֵאֲחוֹרֵי הָאֵין נִדְלֶקֶת וְנִכְבֵית
לְסֵירוּגִין,
בַּקַּיִץ הַיֵּאוּשׁ סָמִיךְ וּמַהְבִּיל
בַּחֹרֶף הַיֵּאוּשׁ נִקְרָשׁ, וּקְרוּם
שֶׁל קֶרַח מְכַסֶּה אֵת שְׁרִיר הַלֵּב
וּבְעֵינָיו רָאִיתִי
אֶת הַצִּפִּיָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא
יִקְשֹׁר אֶת הַשַּׂקִּית אֵלֶיהָ נִזְרְקוּ חַיָּיו
יוֹצִיא אוֹתה הַחוּצָה
שחרחורת