יָשַׁבְנוּ בַּמִּרְפֶּסֶת, בּוֹהִים
לְלֹא תְּזוּזָה
בַּעֲלִילוֹת אוֹקְטוֹבֶּר
הָאָיֹם הַזֶּה
אֲפִלּוּ לַאֲוִיר הָיְתָה צוּרַת סַכִּין
כַּנְפֵי הַדְּרוֹר דָּקְרוּ בְּגַב הַבְּרוֹשׁ
בְּכָל פַּעַם שֶׁבִּקֵּשׁ לִדְאוֹת
אָמַרְתָּ: אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת
אָמַרְתִּי:
אֵין לִי יְלָדִים אֲחֵרִים
* ברגע הראשון שראיתי את הצילום הזה, של נעמה כספי, שהיא חיברה בלא כל תיאום עימי, לשיר הזה, נדהמתי. כשכתבתי בשיר את המילה 'עלילות', ראיתי בעיני רוחי את טיל אוילנשפיגל, ואת הכובע שלו. הגיבור ההוא, היה ללא ספק, אחד המכוננים עבורי, ספר שהייתי מכורה לו, בילדותי, והדימוי החזק על העטיפה ההיא, הולך איתי שנים, והוא כל כך הצילום הזה. פשוט מעלף. אין מילים. תודה ענקית על המתנה הזאת.