מִפְּאַת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁתַּחַת עַפְעַפַּי
פָּקַחְתִּי אֶת שְׁמוּרוֹת שִׁירַי
וְהֵם הָיוּ סְגֻלִים מְאֹד, וּתְשׁוּקָתם גְּבוֹהָה
וְתוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה
הֵם נֶאֱרוּ אֶחָד אֶחָד
כִּתְאֵנִים בְּשֵׁלוֹת
(מָתוֹק הוּא קְטִיף הַקַּיִץ בַּגָּלִיל)
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מָה כַּבְדוּ
עַנְפֵי רָאשִׁי
עָסִיס הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ
חָלֵב נַפְשִׁי
דָּבַק לִקְצוֹת רִיסַי