אָדָם בּוֹרֵא לוֹ יְלָדִים
כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּהוּ וְיִזְכֹּר
אַף הוּא כִּי יֵשׁ חַיִּים
לִפְנֵי הַמָּוֶת
אֶפְשָׁר שֶׁאַחֲרֵי מוֹתוֹ הוּא
מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, מִתְחַקֶּה אַחַר מַעֲשֵׂיהֶם
וּבְתוֹךְ לִבּוֹ הַגַּעְגּוּעַ נֶעֱרַם
כְּעַנְנֵים שְׁחֹרִים בִּשְׁעוֹת הַגֶּשֶׁם
אֶפְשָׁר שֶׁלְּעִתִּים הוּא
מְנַסֶּה לָשׁוּב,
אוֹר שְׁמֵיְמִי דּוֹחֵף בּוֹ
בְּגַבּוֹ
וִילָדָיו – כּסִימַנֵי עֲקֵבוֹת בַּחוֹל
מרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ
לָעוֹלָם הַזֶּה