שחרחורת סופרת ומשוררת

  האמת היא שאני חושבת שימי זיכרון הם עניין פרטי, וזיכרון בכלל, הוא עניין תבוני, ועל כן אי אפשר לחייב מישהו לזכור, כמו שאי אפשר לחייב מישהו להבין, כמו שאי אפשר לחייב מישהו לתפוס, כמו שאי אפשר לחייב מישהו לאהוב. אבל אני חושבת שאם כבר קובעים ימי זיכרון, צריך לכבד אותם. והmemorial day  שאמור להתקיים כאן מחר, והוא יום חופש ...

         אין במראה שלה שום דבר יוצא דופן. תאמינו לי. אם תפגשו אותה ברחוב, סביר להניח שלא תעלו על דעתכם שהפרצוף שלה, יותר נכון, העיניים שלה, שוות כמה מיליונים. היא לא יפה מאד, זה בטוח. (אבל גם לא מכוערת) הפנים שלה מוארכות. השער שלה שחור שחור. כל כך שחור, שלמרות שהיא צעירה באופן יחסי, עשרים ושבע, רוב האנשים שמכירים ...

        נעמי שלי (בת 13, בכיתה ח') מנגנת, שרה וגם מצליחה לצלם את עצמה…  לאיזה פרוייקט סוף שנה בבית ספר. (האיכות לא משהו, אבל הילדה משהו.) http://www.youtube.com/user/naomiki96  

          היה חם מאד. הטמפרטורות גירדו את הארבעים. אולי גם דילגו מעליו. דומה כי השמש עצמה נמסה ברקיע והמטירה על הארץ טיפות סמיכות של זיעה, חול ואבק. לא יותר משניים או שלושה ברי מזל הצליחו להדחק אל המשולש המוצל של תחנת ההמתנה. כל השאר, כארבעים איש בקירוב, עמדו והזיעו עצמם לדעת תחת השמש הקופחת . לא ייפלא ...

    תשמעו, זה מדהים. כבר לפני כמה חודשים כתבתי את הסיפור הזה, ליטל צ'יינה, ואתמול נתקלתי בכתבה הבאה, http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1024,209,49237,.aspx אבל תפתחו את הכתבה אחרי שתקראו את הסיפור… ליטל צ'יינה   ראש השנה עמד בפתח, ומרכז הקניות רחש ככוורת. החנויות, המעברים וגרמי המדרגות הנעות, המו אנשים. אי אפשר היה ללכת מבלי לחבוט או להיתקע במי מהחולפים מולך. אברם תיעב ערבי ...

      חייבת חייבת לספר כמה דברים שמחים: 1.   מכרנו את כל הציוד של הבית למשפחה ישראלית מקסימה שבאה לכאן בשנה הבאה, ולא שזה כזה כיף לעזוב דירה, (אם כי זה פחות נורא מלעבור לדירה חדשה ולקנות תכולה של בית בשלושה ימים. זה מה שעשינו שהגענו לפה, קנינו והרכבנו מיטות, וארונות ושולחן אוכל וכיסאות אני הייתי אחראית על ההברגות ואשכרה ...

    היום באמצע הריצה פגשתי איריס. ולא יודעת. אני בטח לא הראשונה שחושבת ככה. אבל האיריס הזאת נראתה לי הכי ארוטית בעולם. ניסיתי לצלם אותה. אבל היא יצאה לי חיוורת, והתשוקה המתפרצת שלה נבלמה בעדשה. והמשכתי לרוץ. וכל הדרך חשבתי לעצמי שזאת הפעם הראשונה בחיים שלי, וזה למרות שאני מסתובבת עם השם הזה כבר ארבעים ואחת שנים, שאני מקשרת ...

    איתני בתקופה המאגית שלו. ובעצם, אולי הוא היה כזה מאז ומתמיד. הרי גם מגופי הוא נחלץ באורח פלא…  הוא מספר שיש לו כוחות קסם, שהוא יכול לחסל מפלצות זוללות אגודלים במקרה הטוב, וזוללות שיניים במקרה הרע, הוא יכול להעיף כדורי מחץ בעלי כוחות שחור, והוא גם עושה את זה בכל הזדמנות. גם היום הכדורים ה"סופר חזקים" האלה התעופפו בדירה ...

        כשטיילתי עם אחותי ב"נתיב החרות", שזו דרך אדומת לבנים שמקיפה את מרכז בוסטון ועוברת בכמה נקודות היסטוריות וסתם תיירותיות של העיר, חלפנו על פני האנדרטה לחללי הצבא האמריקאי בעיראק. זאת אנדרטה מצמררת. כמה עמודי עץ רבועים, בגובה שני מטר, נטועים באדמה, ביניהם מתוחים חבלים, ועל החבלים האלה, תלויות, כמו שתולים כביסה, דסקיות החיילים המתים. בגלל שהדסקיות ממתכת, ...

      לו הייתה בחיים, הייתה וודאי מתלוננת גם עכשיו: "נו. אבא. אפשר למות עד שאתה מחליט…" זה מה שהייתה אומרת, ואישוניה הכחולים היו פורחים מעיניה משל היו בלונים במפגן יום העצמאות, ואחרי שעות של "שיטוטים", (כך נהגה לכנות את יציאותיהם המשותפות לקניות) הייתה מאבדת את סבלנותה כליל ופולטת בכעס,  "אפשר למות ממך. אבא." או "אתה תהרוג אותי. בחיי." והוא ...