שחרחורת סופרת ומשוררת

    אימי, יחידתי, תמתי, אשר אהבתי ועדיין, הכי בעולם, הגיעה אתמול בצהריים לבקרנו. יחד עם אחותי דליה. לפני שיצאנו לאסוף אותן משדה התעופה, הדלקתי נר. אביטלי הזכירה לי שזה יום ההילולה לרבי מאיר בעל הנס. טוב, היא לא ממש הזכירה לי. יותר אמרה לי. (תודה, נשמה.) בכל מקרה זה יצא לי הכי נכון. גם מאיר, שזה שמו של אבי ...

               מר פינקס יצא את בית המרקחת כשהוא בוער מכעס. לא היה גבול לחוצפתה של הרוקחת. ולא. לא. אין בכוונתו לעבור על כך בשתיקה. לכשיגיע לביתו יתקשר למנהל הסניף בכדי להתלונן עליה. אם זה לא יועיל, יכתוב למנכ"ל הרשת. אם גם זה לא יועיל, יפנה אל לשכת הרוקחים הממשלתית וידאג שיפקיעו את רישיונה… הוא בשום פנים ...

                  יַלְּדִי אוֹהֵב לְשַׂחֵק מַחֲבוֹאִים. עִם אֱלֹהִים. מִי שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו וּמִלְּפָנָיו וּמִצְּדָדָיו, הוּא הָעוֹמֵד. וְאֱלֹהִים תָּמִיד הָעוֹמֵד. אוֹ הַיּוֹשֵׁב. אוֹ הַשּׁוֹכֵב. זֶה לֹא מְשַׁנֶּה. זֶה לֹא מְשַׁנֶּה לוֹ, לֶאֱלֹהִים. אַף פַּעַם הוּא לֹא מִתְעַיֵּף. כְּמוֹ שאַף פַּעַם לֹא נִגְמַר לוֹ הַחֵשֶׁק. כְּמוֹ שאַף פַּעַם הוּא לֹא מְחַפֵּשׂ מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ אוֹ הַמַּגְלֵשָׁה אוֹ הַסֶּלַע המִתפּוֹרר שבִּקְצה גַּן הַשַּׁעֲשׁוּעִים. לֹא נִמְאַס לו מִשַּׁעֲשׁוּעִים. לֶאֱלֹהִים. ומזל ...

         "אז שָׁנָה זֶה הַרְבֵּה?" אֵיתָן שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, מנומנם. מִן הַחַלּוֹן מַצִּיץ הַלַּיְלָה. אֲנִי מהנהנת. "כֵּן. שָׁנָה זֶה הַרְבֵּה… זֶה הַרְבֵּה יָמִים שֶׁל סְתָו וְהַרְבֵּה חצבים עַל הַגִּבְעָה לְיַד הַבַּיִת, וְהַרְבֵּה רִמּוֹנִים עַל הָעֵץ בָּחָצֵר. וְגַם הַרְבֵּה תפוחים שיִתְבַּסְבֵּסוּ לך בתוך הפה."   איתן מקשיב ואני מושכת את השמיכה עד לסנטר. שלא יהיה קר, וממשיכה, "שָׁנָה זֶה גם הַרְבֵּה ימים של חורף והרבה ...

         כמה שבועות אחרי שהגענו לפה, מצאתי את עצמי משכיבה את ילדי עם שירי ערש ציוניים. "באה מנוחה ליגע", "ים השיבולים שמסביב", "נערה טובה יפת עיניים"… בהתחלה צחקנו, אמרנו ששווה להתרחק מהארץ רק כדי להיזכר בכל השירים שלמדנו בשיעורי זמרה, לפני שלושים שנה. אחר כך, זה עבר. הצחוק. והתחלף בגעגוע. ופתאום רציתי שעוד אמהות תערסלנה את ילדיהן עם ...

         וּמֵאַרְבַּע זְרוֹעוֹתֶיךָ אָבוֹא אֵלֶיךָ עִם הָרוּחַ לְהָשִׁיב לְךָ טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה, לְהַקְשִׁיב לְךָ אַהֲבָה, מן המלח בְּעַתְלִית הַיָּם, בפִּצְעֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁקָּרְסוּ עָלַי בָּעֲרָבָה. אָבוֹא אֵלֶיךָ עַל כַּנְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּתְעָרֶבֶת בְּצֵל הָעֵמֶק, בְּתוך ענני הַטַּל שֶׁבָּרְחוּ לִי בִּצְּפוֹנָה שֶׁל יַלְדוּתִי ואֲשַׂחֵק לְךָ בַּדְּרָכִים, אהובי. פְּרָחִים פְּרָחִים עַל רֹאשׁ שׂמחתִּי. ועוד אֵרֵד לַחֲלוֹמוֹת, וְאֶעֱלֶה וְאָבוֹא וְאֶגְלֶה אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹל הֶעָבָר, וְאֶחֱזֹר. עַיִן בְּעַיִן אֲמַלְמֵל בריסיךָ ...

          אז אני רצה לי להנאתי לאורך השדרה, וכשאני מגיעה לצומת "קוליג' קורנר", )זה בכלל לא קורנר. להיפך. זה המרכז של המרכז של הפרבר שאנחנו גרים בו.) העיניים שלי נופלות על דוכן שולחני קטן, מאחוריו עומדים שני צעירים שנראים נורמלים לגמרי. מיד ברור לי שהם מנסים לשכנע עוברים ושבים לחתום על משהו. יש להם ערימה של פליירים וכמה כתבות מנוילנות על השולחן. ...

          דויד גרוסמן הוא איש הרוח הגדול שקם לנו בעת האחרונה, אם אתם שואלים אותי. ואל תשאלו אותי, פשוט תקליקו. http://e.walla.co.il/?w=/203/1661556 ואם לא קראתם את "אשה בורחת מבשורה", אנא קראו. ואם התחלתם ולא סיימתם, אנא סיימו. ואם סיימתם, תקראו שוב. בקריאה שנייה הוא מצליח להעפיל לפסגת הגאונות הספרותית הרגשית. (לא יודעת אם יש דבר כזה, אבל זה מה שאני חושבת.) ...

           ערב יום השואה, תש"ע, אני מעלה קטע מספרי, "מכתוב", (שם זמני) על השואה דרך עיניהן של ילדות בנות עדות המזרח:  הדמויות: עירית, בת 6, בת להורים שעלו מסוריה ותימן               רוזי, בת 7.5 בת להורים שעלו ממרוקו. ילדה מחוננת. הזמן: ערב יום העצמאות,  1974 המקום: מסיבת יום העצמאות בבית משפחת שיפמן, כרמל צרפתי, חיפה. השתיים נפגשות בפעם הראשונה, מתיישבות על ...

               אמיר יקר יקר. נפעמתי מהשיר האחרון שלך. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15819&blogID=182#res204701 אני חושבת שהוא במופלאים. כשקראתי אותו, נזכרתי בסיפור הזה, ששכתבתי לא מזמן. אני חושבת שהוא מתכתב עם שלך.  מאחלת לך הצלחה רבה עם צאת ספרך, (עבורי הוא כבר מאד מצליח) ואהבה. אשה דובדבן תקתוקי השעון מצטרפים לשריקת הרוח הכלואה בארגז התריסים שמעל לחלון, לנשיפות התנשמות הדואות מעל הבניין, לטפטוף הגחמני של הברז במקלחת שמייצר ...