גלעד נדלר מ"זמן של ספרים" אחד האתרים הכי נפלאים לספרות עברית ומתורגמת, (תפרגנו בלייק!) כותב על גלבי: "… חשבתי מה לכתוב וכל מה שעולה לי נשמע לי כל כך קלישאתי, אבל הספר פשוט סחרר אותי והותיר אותי ללא מילים." ובכל זאת הוא כותב רשימה ארוכה ועמוקה ומרגשת וחותם אותה ב"שוב סליחה על הקלישאה, אבל זה ספר כל כך חזק, שאין ...

עבר לו חודש והנה נגמר לו המסע ששמו גלבי, אחרי שקראתי אותו בשלוש כפיפות. האחרונה הייתה הארוכה והמרגשת מכולן ונגמרה זה עתה לאחר כשעתיים. אבל אני מקדים את המאוחר. גמרתי אומר בלבי טרם שכתבתי מילה אחת על הספר (וגם על שאר הספרים שנקבל לצורך עניין זה) – שאכתוב את רגשותי ודעתי בלי שאקרא ולו דבר אחד שכתבו קודמיי. לא מפאת ...

קראתי את "גלבי" במשך ארבע עשרה שעות רצופות, עוד לפני שממש ראה אור. באמצע הגשתי כמה ארוחות, הסעתי מפה לשם וישנתי קצת, אבל כל הזמן חזרתי לספר. עם תום המילה האחרונה כתבתי לאיריס אליה כהן מכתב, ובהשמטה של כמה פיסקאות מספיילרות אני מרשה לעצמי לחלוק אותו גם איתכם: * איריס אהובה, (כן, גילוי נאות: אני מאוד אוהבת את איריס) הספר ...

"… שותפות גורל מסקרנת נרקמת בין עולי תימן הנגזלים לניצולי השואה המדוכאים… זה לא עוד סיפור שחור-לבן, אשכנזים נגד ספרדים אחד מאלף… אלא טקסט חתרני ובועט שמערער את הנחות היסוד של הציונות."

אושרה שייב לרר קראה את "גַּלְבִּי" וכתבה לי, ואני לא יודעת את נפשי מרוב התרגשות ואהבה ותודה. ודמעות. מהו ספר טוב או פרוזה במיטבה? איך קובעים את החוקים או מי בכלל קובע? ספר טוב מתחיל בסיפור טוב, סיפור שמשתלט עלינו. סיפור כזה שהופך למספר ימים או שעות לחלק מחיינו. כזה שהדמויות הולכות איתנו כשאנחנו מתרחקים ממנו, וקוראות לנו לשוב לפתוח ...

בַּיְּצִיאָה מִמִּנְזָר נוֹטֶרְדַם דֶּה צִיּוֹן אַתְּ נִזְכֶּרֶת אֵיךְ פַּעַם הָיִית רַוָּקָה וְעָשִׂית בְּעִקָּר לְנַפְשֵׁךְ רָקַדְתְּ בְּתוֹךְ הָרוּחוֹת. מוֹעֲדִים, אַתְּ נִזְכֶּרֶת, הָיוּ לְשִׂמְחָה הַחַגִים קְצָרצָרִים כְּמוֹ שִׂמְלוֹתַיך ומִתַּחַת רַגְלַיִם דַּקּוֹת, וְרִידֵיהֵן מֻפְנָמִים וּבִטְנְךָ הַשְּׁטוּחָה וְעוֹרֵךְ הַצָּלוּל וּבִכְלָל, הַחַיִּים, הוֹ, הַחַיִּים! הֵם הָיוּ נְטוּלֵי דַּלִיוֹת וּלְלֹא סִימָנֵי מְתִיחָה וּבְכָל זֹאת, אַף יֶלֶד לֹא בָּא וְאָמַר לך אִמָּא, תִּרְאִי שְׁקֵדִיוֹת מְטַפְּסוֹת עַל עֵין ...

"בא לי להתפשט ולהשתרע ולהיחשף בפניו כמו ספר. שיקרא אותי. ידפיס אותי. יכרוך אותי. שיחבר לי סוף חדש. שישתמש בי כמה שהוא רוצה… ורק שלא יזרוק. אני פתאום נבהלת. רק שלא יזרוק" היום (2.2.2016) הגיע לחנויות ספרה החדש של איריס אליה-כהן, "גלבי". חשבתי שלפני שאני מחפשת כיצד להניח עליו את ידי כדאי שאקרא את ספריה הקודמים, שזכו לשבחים רבים. התחלתי ...

כששואלים אותי על מה "גַּלְבִּי", אני עונה, שלפני הכל, גַּלְבִּי הוא ספר על זיכרון. בעיקר על זיכרון. אבל גם על אי הזיכרון, ועל השכחה, ועל אי השכחה. לדידי כל אלה הם ארבעה מונחים נפרדים. הפרק הראשון נפתח בזיכרון המזרחי. ושוב, בהיעדר שלו. אמא, שילדה נעלם, נחטף, ממנה, מנסה להיזכר בפרק הפותח איך זה קרה, מתי זה קרה, ובעיקר, למה. למה ...

  עשר שאלות, ובקשה:1. כמה אני מתרגשת? עד לאבא שלי. שנפטר לפני 13 שנים, ועכשיו, אני יודעת, מתרגש איתי למעלה.2. מה זה "גַּלְבִּי"? גַּלְבִּי זו מילה בתימנית שפירושה "הלב שלי".3. על מה הספר? נוית בראל, העורכת האהובה שלי, כתבה כך: גַּלְבִּי הוא רומן מותח, מסעיר ושובה־לב על כוחם הנצחי של קשרי דם ומשפחה, על תעצומות נפשן ותשוקתן של נשים חברוֹת ...

ביום שלישי ה 2/2/16 בכל חנויות הספרים    ברכת אימי, הגַּלְבִּי שלי: