אֶתְמוֹל בְּבֵית קָפֶה בִּשְׂדֵרוֹת בֵּן גּוּרְיוֹן, פָּתְחָה לִי חֲבֶרְתִּי אֶת הֶעָתִיד: עַל הַשֻּׁלְחָן הָיוּ פְּרוּשִׂים מִצְנֶפֶת אוֹר וְרֹמַח וּשְׁלֹשִׁים גְּבִיעֵי זָהָב בַּקְּלָף הָאַחֲרוֹן הָיִינוּ נְשָׁמוֹת צְפוּפוֹת כְּמוֹ דַּפִּים בְּסֵפֶר צָחַקְתִּי עַד שֶׁהַמֶּלְצַר שָׁאַל: "תִּרְצוּ חֶשְׁבּוֹן?" * בַּמְּכוֹנִית אָמַרְתִּי לָהּ אִם רַק הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהִפָּרַע מִיֵּצֶר הַדִּבּוּר וְהַתְּשׁוּקָה, מִבְּלִי לָמוּת תְּחִלָּה כְּמוֹ עֵץ לִשְׁתֹּק לְהַקְשִׁיב * שְׂדֵרוֹת הַצִּיּוֹנוּת הֶחְשִׁיכוּ כְּמוֹ הַמְּצִיאוּת ...

וְאָז פָּשְׁתָה בָּנוּ פְּרִידָה שָׁכַבְתִּי בִּשְׁתִיקָה דְּרוּכָה כְּמו חֻלְדָּה שֶׁמְּרִיחָה אֶת פֵּרוּרֵי הַסּוֹף חַדְרֵנוּ הִצְטַמְצֵם לִכְדֵי צִנּוֹר, אוֹ תְּעָלָה וְלֹא רָצִיתִי שֶׁתֵּצֵא רִאשׁוֹן הָאַכְזָבָה הָיְתָה קָרָה, חַמָּה וְאַכְזָרִית, קְרַבַּי הָפְכוּ וְהִתְהַפְּכוּ רֵאָה בְּתוֹךְ הַלֵּב, כִּלְיָה בְּתוֹךְ רֵאָה, כְּאֵב מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן בָּכוּ גַּם הָעֵצִים, אֶת יְבָבוֹת הָאֲבָנִים שָׁמַעְנוּ כִּנְקִישׁוֹת בַּקִּיר נַפְשֵׁנוּ נִרְעַדָה, הִנֵּה זֶה בָּא, עַכְשָׁו, רָאִינוּ צֵל חוֹלֵף מֵעַל בֵּית ...

וּכְמוֹ לִקְרַאת מַסָּע אָרֹךְ אֶל קְצֶה נַפְשִׁי, מֶרְחָק יָמִים רַבִּים, (אֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁאֶצְלַח אֶת חַתְחַתֵּי הָעוֹר וְהַבָּשָׂר, מַהֲמוּרוֹת צְלַעוֹת, דַּרְכֵי מָרָה, אָשַׁם, מוּסָר) אֲנִי אוֹרֶזֶת זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים, רָעִים, סְפִיחִים מִיַּלְדוּתִי וּכְאֵב פְּרִידָה טָרִי כְּמוֹ כִּכָּר שֶׁל לֶחֶם, אֲבָל בְּלִי הַנְּשִׁיקָה, אֶת הָעִבְרִית אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי בְּדָמִים וְקוֹלוֹתיהַּ לוֹחֲשִׁים אֵלַי תִּקְּחִי אוֹתִי אִתָּךְ, רְאִי, שֶׁאֶהְיֶה יָפָה, אוּלַי אֶמְצָא ...

לִפְנֵי שהִתְבַּקְּעוּ הַיַּבָּשׁוֹת וְיָּם סָמִיךְ פִּנָה אֶת מְקוֹמוֹ לְשֶׁפֶךְ הַנָּהָר, לִפְנֵי הַנְּהָרוֹת והָאֵלִים שֶׁהִתְגַּלּוּ, נָפְלוּ לָאָרֶץ כְּכוֹכְבֵי הָלֶכֶת, הַשֶּׁמֶש עוֹד זָרְחָה רַכָּה וּפְנֵי הָאֲנָשִׁים חוּמוֹת, לִפְנֵי שרְבָבוֹת אִיִּים שֶׁנִּסְחֲפוּ בָּרוּחַ הָעַזָה כִּסּוּ אֶת קַו הַחוֹף כְּמוֹ אָצוֹת, הָיִית יַלְדָּה קְטַנָּה וַאֲבוּדָה כְּמוֹתָם, אֲבָל יָדַעְתּ: בְּכָל לֵדָה יֵשׁ הַבְטָחָה לְמָוֶת מָה מוֹתָּר חיי הַדָּג, שאלת, וְהַסִּירוֹת שֶׁחַרְטוֹמָן נִרְפַּה וְאיזה צֶבַע ליָּרֵחַ ...

הרוח שנושבת בי דרכי/ אליסיה אוסטקינר   אֲנִי חָשָׁה בְּיָדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בְּתוֹךְ יָדִי כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת, אָמְרָה הַזְּקֵנָה אֲנִי נִנְשֶׁבֶת כְּכוֹבַע בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בְּכָל אָטוֹם נִמְצֵאת יָדוֹ הַמּוּשֶׁטֶת לְעֶזְרָה מְנוֹפֶפֶת לָנוּ, מְקַוָּה שֶׁנְּנוֹפֵף בַּחֲזָרָה לְעִתִּים אֲנִי חָשׁ בְּנוֹכְחוּתו האֱלֹהִית בְּתוֹךְ תּוֹכִי, אָמַר הַפֶּרַח הַשָּׁחֹר וּלְעִתִּים אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ מַרְקִידָה סְבִיבִי אֶת הָעוֹלָם חֲצָאִיוֹת מְעוֹפְפוֹת בְּכָל אֲשֶׁר נִצָּב דּוּמָם אֵין ...

עצה אחרונה/ ג'פרי האריסון בַּלַּיְלָה שֶׁקָּדַם לְמוֹת אָבִי חָלַמְתִּי שֶׁהוּא שָׁב הַבַּיְתָה וּבְעוֹדִי בַּחֶדֶר הַיָּשָׁן שֶׁלִּי שֶׁבַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, הוּא קוֹרֵא אֵלַי מִתַּחְתִּית הַמַּדְרֵגוֹת נוֹתֵן לִי כַּמָּה עֵצוֹת שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹ לְשַׁחְזֵר, לְמָחֳרָת כְּשֶׁשּׁוּב עָמַדְתִּי מֵעָלָיו בְּמַחְלָקָה לְטִפּוּל נִמְרָץ שֶׁהִתְמַלְּאָה בְּצִיּוּצֵי הַמְּכוֹנוֹת הֶחְלַטְנוּ לְנַתֵּק נִזְכַּרְתִּי בַּחֲלוֹם וְשָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ קוֹרֵא בִּשְׁמִי   (תרגום: איריס אליה כהן)   Last Advice Jeffrey Harrison ...

עַכְשָׁו תִּשְׁתֶּה/ עַכְשָׁו תִּשְׁמַע, אֲנִי אִשָּׁה יַלְדָּה הַמִּתְפַּתָּה לִכְנוּפִיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, הַיּוֹרֶה, הַטַּל, לַחָבוּרַת בְּרוֹשִׁים מִתְגוֹדְדִים, (הָרֶגַע עֶפְרוֹנִי זָעִיר כָּתַב עַל זְרוֹעוֹתַי), בְּשׂוֹךְ חֲלוֹמוֹתַי שִׁירִים נוֹבְחִים עָלַי, הַזִּכְרוֹנוֹת נוֹשְׁכִים אוֹתִי, מֵעֵת לְעֵת אֲנִי הַיְּתוֹמָה לְמֶחֱצָה, אֲנִי הַנְּשׁוּאָה, (וְכָל הַשְׁלָכוֹתיו שֶׁל הַמּוֹסָד הַזֶּה) אֲנִי אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה, אֲנִי הָאִמָּא הָרָעָה, הָאִמָּהוֹת בִּשְׁלמוּתָּהּ, עַכְשָׁו אֲנִי הָעֲקָרָה (קָשְׁרוּ אֶת שְׁנֵי קְצָווֹת רַחְמִי כְּמוֹ שְׂרוֹכִים) מֵעֵת ...

אז גלילה אמרה: "הייתה לי הרגשה שאת אוהבת תאנים" והגישה לי סלסלת תאנים עגלגלות, רכות, מתוקות כל כך, ראשונות לפה שלי העונה, ועוגת שיש, וקפה ומים צוננים מתוך קנקן זכוכית, והוסיפה: "חם בעמק שלנו" ואני אמרתי, "לא רק בעמק שלכם", וטוביה אמר, "אצלנו החום מיוחד מאד" והציע בהתלהבות, "תשתי איתי גראפה?" ומשסרבתי נפלו פניו, וודאי לא שיער שיש בכלל משוררות ...

לינק לטור ברשת הטור האחרון שלי ב"ידיעות אחרונות" – בין שדרות רוטשילד לוואדי סאליב תודה עמוקה לעורכת מוסף "דעות" המבריקה, חמוטל דגני, שחידדה את הנקודה להפליא. ציון חמש שנים ל"מחאה החברתית", שפרצה ביולי 2011, הוא הזדמנות ראויה להזכיר את "אירועי ואדי סאליב" – או "מהומות ואדי סאליב" כפי שנקראו עד סוף שנות ה־80 ותחילת עידן הפוליטיקלי קורקט, והטרמינולוגיה אינה מקרית ...

הָיוּ אֵלֶּה יָמִים קָשִׁים כְּמוֹ אַבְנִית גֵּרַדְתִּי אֶת עַצְמִי מִן הַמִּטָּה כְּדֵי לִתְלוֹת כְּבִיסָה, לִשְׁטֹף כֵּלִים וְלֶאֱפוֹת דְּבַר מָה, (כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַבְּרֵרָה) נַנִּיחַ עוּגִיּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ וְסֹלֶת יַלְדִּי יָשָׁן בְּתוֹךְ חַדְרוֹ בְּמֶשֶׁךְ רֹב הַיּוֹם כְּשֶׁקָּם, זָכַר לְהִתְיַשֵּׁב בְּתוֹךְ חִבּוּק שִׁירִים בִּיעֲבַּעוּ, אַךְ לֹא הָיָה למִי למְזֹג גְּבָרִים מִחוּץ לִקְלִפָּתי הַתְכַלְכַלָה הִתְקוֹטְטוּ כְּמַסְרֵגוֹת, מִלִּים רָעוֹת נָפְלוּ כְּמוֹ עֵינַיִם הַקַּיִץ הָאָיֹם ...