המוות של רונית מטלון ממלא אותי עצב עמוק ופחד. אנשים שמתים לפני הזמן, אפילו כאלה שהגיעו לפיסגה, ראו נוף, נשמו את גובה האויר, הם כמו אנשים בלי בית. או אנשים שמגיעים לבית שלהם ומוצאים אותו מוגף ונעול. והם עומדים מחוץ לדלת ויודעים שהשאירו סיר על הכיריים, תנור ספירלה על השטיח, שיר לא גמור, סיפור בלי סוף. והרי כל הדרך חשבו ...

הַפַּחַד לֹא לָקוּם עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם הַפַּחַד שֶׁאֶחְדַּל לִכְתֹּב הַפַּחַד לֹא לִכְאֹב מַרְאוֹת רָעִים וְחַלָּשִׁים הַפַּחַד לֹא לִבְכּוֹת, הַפַּחַד לֹא לִכְסֹף לְמֶתֶק תְּאֵנִים בְּסוֹף הַקַּיִץ הַפַּחַד לֹא לִזְכֹּר דָּבָר, הַפַּחַד מִקִּרְעֵי דַּפֵּי אַלְבּוֹם רֵיקִים, הַפַּחַד נְחָלִים קְלוּשִׁים, יוֹרֶה שֶׁמְּאַחֵר, הַפַּחַד לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַיְּלָדִים בַּחוּץ הַפַּחַד הַמַּצְמִית שֶׁגַּם אִמִּי וּמִי יִּדְאַג לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה הַפַּחַד שֶׁאַתָּה תָּמוּת קְצָת לְפָנַי הַפַּחַד ...

שֶׁלֹּא נִתְרַוֵחַ שֶׁלֹּא נִשְׂתָּרֵע פְּשוּקֵי אֵיבָרִים. שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר  בִּלְעֲדֵי הַצְּפִיפוּת שֶׁתִּנְדֹּד הַשֵּׁנָה וְתִזְרַח חֲשֵׁכָה שֶׁיַּרְעִישׁ הַחֲלוֹם שֶׁהֵבֵאתָ אִתְּךָ שֶׁנִּתְקוֹטֵט לָעַד עַל הַכָּרִית שֶׁנַּתְמִיד לְהִלָּחֵם עַל הַשְּׂמִיכָה שֶׁלֹּא נֶחְדָּל לִנְצֹר מַרְפֵּקִים וּבִרְכַּיִם שֶׁנּוֹסִיף לְיַחֵל לַבֹּקֶר טְרוּטֵי שִׁדְרָה, וּפְרוּמֵי עֵינַיִם שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לִי לְפֶתַע הַלַּיְלָה הַזֶּה. שֶׁלֹּא יִגְדְּלוּ וְיֵלְכוּ צְעָדֶיךָ הַפְּעוּטִים מֵאֵצֶל מִטָּתִי. (בוקר עם הבנה שנגמר לי הלילה הזה.)

#יולדות כמה שעות אחרי שהאדרנלין והדמעות שככו, יושבת לכתוב ונרגעת ומפצירה בכם ללכת לצפות בהצגה הנדירה, הגאונית, המטלטלת הזאת, שמפרקת ומרכיבה וממיסה ומתיכה מחדש את פרשת ילדי תימן, את כאב האמהות והאבות, יש לומר, כאב האבות לא נפקד, הוא רק מסופר כנרטיב נשי, עוצמתי ובלתי ניתן להכחשה או הדרה. מה שהנשים המופלאות האלה, חנה ואזנה גרינוואלד, רחלי סעיד, עדן אוליאל, ...

שָׁם/ שיר שכתבתי למיה טבת-דיין אחותי אהובתי (בבצורת הקודמת) בתמונה: אני בגלות בוסטון מסאצ'וסטס Maya Tevet Dayan   אַתְּ יְשֵׁנָה עַכְשָׁו בַּצַּד הַקַּר שֶׁל הָעוֹלָם, סָמוּךְ אֶל הָאֵינְסוֹף. לְאַט יִתְפּוֹגְגוּ פִּלְאֵי הַשֶּׁמֶשׁ, לֹבֶן יֵעָרֵם עַל סַף בֵּיתֵךְ, גִּזְעֵי הָעֵץ יָנִיבוּ פִּטְרִיּוֹת עִנְבָּר, הָעֲנָפִים יַצְמִיחוּ עַלְעַלִּים צְלוּלִים כִּבְדֹלַח צְחוֹקָן שֶׁל יַלְדוֹתַיִךְ הַקְּטַנּוֹת יִגְלֹשׁ עַל אֲגַמִּים שְׁקוּפִים שֶׁלֹּא מִכָּאן (אֶצְלֵנוּ הַיַּרְדֵּן הוֹלֵךְ ...

בְּדִמְיוֹנִי חוֹזֵר אֵלַי בֵּית יַלְדוּתִי (אֲשֶׁר נִטְרַף בִּידֵי הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל) כְּמוֹ חָתוּל אוֹ כֶּלֶב שֶׁאָבַד, וְחִפַּשְׂתִּיו יָמִים רַבִּים לַשָּׁוְא אֲנִי רוֹכֶנֶת אֶל הַשְּׁבִיל הַמְּעֻשָּׂב מִצַּד יָמִין: עֲצֵי הָאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת וְתַפּוּזי הַדָּם מִשְּׂמֹאל: הַלֵּב שֶׁלִּי נוֹפֵל וְקָם זְנָב הַשֶּׁסֶק מְכַשְׁכֵּשׁ כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה במַּדְרֵגוֹת, לוֹטֶפֶת אֶת הַמַּעֲקֶה הַמְּיַלֵּל (גַּם הוּא סָפַג מַכָּה כְּשֶׁפִּינוּ אֶת כָּל הָרְהִיטִים) אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת גּוּפוֹ אֵלַי, עֵינָיו טְרוּקוֹת ...

  לכתבה   גוד, איזה טיימינג מושלם! היום בדיוק בן שנתיים, ומחר מקבל מתנה ספר זהב! (עוד לא קניתי לו שמלה.) מוזמנים באהבה לחגיגות במחסני ידיעות ספרים, החורטים 6, חולון.

עם השמלה שסרגה לי מרגלית ונעליים אדומות שמפאת עתיקותי אין לראות את צבען.

  כתבה של צפי סער על המחזה "יולדות" המבוסס על עדויות של אימהות שילדיהן נחטפו מהן ועל הפואמה שלי "יולדות", (מתוך "פלא", ידיעות ספרים 2017) בבימויה של חנה וואזנה גרינוולד, שיעלה ב 24.12 בתיאטרון יפו. התרגשות אדירה אצלי בלב! Hana Vazana Grunwald בהצלחה לכולכן, אלופות! קישור לכתבה    

היום לפני שנה, בפסטיבל אשדודשירה 2016, עם נשים "חומות" כמו שאומר שלומי חתוכה ומהממות שהן השראה גדולה ואהבה! פסטיבל אשדודשירה 2017 מתחיל היום, לכו!!! אושרה שייב לרר