ארכיון כותב: איריס אליה כהן

לונה פארק

    תקשיבו. גם אני הייתי פעם בוועד הורים. בעצם כמה פעמים. בכל זאת, יש לי ארבעה ילדים. (טפו. טפו.) וגם בוועדת ה"היגוי" הבית ספרית הייתי. (כן, יש דבר כזה. ללא הורים שביניכם. הוגים שם רעיונות איך לשפר את החינוך הקלוקל של הדור הבא) וגם אני אספתי בדחילו ורחימו כסף למתנות סוף שנה, וגם אני רצתי אחרי אמהות נרגנות כדי ...

קרא עוד »

אנחנו העולם

    זה קרה לי היום עוד אני יושבת לתומי, מחכה לרכבת, אני שומעת שתי נערות (אני עושה איתן חסד, יש מצב שהיו סטודנטיות) משוחחות. האמת היא, אחת מרצה בהתלהבות, השנייה מאזינה בנימוס. אז המרצה מדברת ומדברת ואיכשהו משתרבב לדבריה,  "המונדיאל בדרום אפריקה" אז המנומסת קוטעת אותה ושואלת "איפה?" אז המרצה אומרת  "בדרום אפריקה" והמנומסת, "כן, אבל באיזה מדינה?" אז ...

קרא עוד »

הכתבת וגם ירשת?!?

          ברחבת הדשא המוריקה שמחוץ לאולמות בית המשפט ניצבו קבוצות קטנות של אנשים. בד בבד עם הגשם שאך החל לטפטף, נטשו את מקומם וזלגו גם הם פנימה.  אחד משומרי הסף ניגב בשולי חולצתו מכשיר טלפון סלולארי שספג, כפי הנראה, טיפה או שתיים, ומסר אותו לחברו. זה עיין מחויך בתמונות שעל הצג, תוך שהוא מעיר בהתפעלות, "יפה. יפה לך. ומי זאת?… ...

קרא עוד »

דברים לזכרו של לובה אליאב ז"ל

  אמא שלי כואבת את מותו של לובה אליאב ז"ל. מאז שאני זוכרת את עצמי נשאה את שמו באהבה והערכה עצומה. אין לי ספק שאם אבא שלי היה חי, היה גם הוא מבכה את מותו, שכן לובה אליאב היה בין האנשים הבודדים שהשכילו לחבר בין מזרח למערב והיה חלוץ במובנה הטהור של המילה. בקרב עולי קוצ'ין ייזכר לובה אליאב לעד ...

קרא עוד »

הסיפור small talk

              "small talk"   חם. חם. חם. מה זה החום הזה? יהורם נטל דף מערימת הדפים ששכפלה לו אשתו במשרד הממשלתי בו מצאה סוף סוף עבודה, קיפל אותו לכדי מניפה, וטלטל אותו מול פניו, "אז עד עכשיו, יש תשובות? כלומר, שאלות? יש למישהו מכם שאלות? לא צריך… לא צריך להתבייש. בשביל זה אני פה. ...

קרא עוד »

עוד על " "small talk", בהמשך לרונית בר לביא

         טוב, זה באמת מצחיק איך מחשבות נפגשות. אחרי התינוק של איריס לויט, פירסמה רונית בר לביא  פוסט על small talk http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=16690&blogID=62  ואני בדיוק כותבת סיפור שקראתי לו ככה. וזה התחיל בפיצרייה שליד הבית שלנו. אני ואיתני יושבים לאכול פיצה. יותר נכון, איתני יושב ואוכל, ואני מסתכלת עליו. וכדי להעביר את הזמן (כמה זמן אפשר להסתכל על ילד שאוכל ...

קרא עוד »

דיקור סיני (סיפור על הגנה עצמית)

          לא סובל סינים. למה לא? תענה לי אתה למה כן. תענה לי אתה איך אפשר לסבול בני אדם שאוכלים חתולים לארוחת בוקר, חזירים לצהריים ואטריות לבוקר צהריים וערב? מסכנים החתולים. מילא חזירים. חזירים הם חזירים. ואיטריות אין להם רגשות. אבל חתולים? איך אפשר לאכול חתולים? דוחים הסינים האלה. דוחים. אתה לא יכול להגיד לי שלא. הייתי מעיף את ...

קרא עוד »

סייל מטורף ביום הזיכרון

  האמת היא שאני חושבת שימי זיכרון הם עניין פרטי, וזיכרון בכלל, הוא עניין תבוני, ועל כן אי אפשר לחייב מישהו לזכור, כמו שאי אפשר לחייב מישהו להבין, כמו שאי אפשר לחייב מישהו לתפוס, כמו שאי אפשר לחייב מישהו לאהוב. אבל אני חושבת שאם כבר קובעים ימי זיכרון, צריך לכבד אותם. והmemorial day  שאמור להתקיים כאן מחר, והוא יום חופש ...

קרא עוד »

הדמעות שיביאו לי מיליונים (מיזם גאוני)

         אין במראה שלה שום דבר יוצא דופן. תאמינו לי. אם תפגשו אותה ברחוב, סביר להניח שלא תעלו על דעתכם שהפרצוף שלה, יותר נכון, העיניים שלה, שוות כמה מיליונים. היא לא יפה מאד, זה בטוח. (אבל גם לא מכוערת) הפנים שלה מוארכות. השער שלה שחור שחור. כל כך שחור, שלמרות שהיא צעירה באופן יחסי, עשרים ושבע, רוב האנשים שמכירים ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן