נכנסתי בהתלהבות למטע הבננות (הידוע גם כבלוגיית הבננות.. ויש שיטענו כי יש כאן מן הרמז לרפובליקת בננות ולזה אני לא מסכימה. אם כי נכון הוא שהבלוגיה מנוהלת בידי בננות=פשט: בנות. וזה ממש בסדר גמור!!)
אבל מהר מאד גיליתי שחוץ מלהגיב לתגובות בבלוג שלי, אני מצופה גם להכנס ולהגיב לפוסטים בבלוגים אחרים- לכך לא מצאתי כוחות. אולי בגלל עצלנות אולי בגלל קיבעון על בלוג אחד או שניים שאני קוראת בהם וזהו ובטוח בגלל עייפות פיזית ונפשית הפוקדת אותי לעתים קרובות..)-: )-:
לאט לאט צימצמתי את תדירות העלאת הפוסטים ואת תוכנם לשירים שרציתי לחלוק ולמחשבות עליהם, למידע על אירועים בהם השתתפתי או על פרסומים שלי, ופה ושם גם לפוסטים יותר מורכבים עם רעיונות יותר עמוקים.
ליוותי בפוסטים את יציאת ספר שיריי הראשון פִּרְאֵי הַיּוֹם, בהוצאת כרמל.
קיבלתי תמיכה ועידוד לקראת השקת הפר ובנפילת המתח שלאחריו ואני מודה מאד על כך. זה עזר לי להתגבר ולהסתכל על ההשקה מנקודת מבט של התחלה חדשה ולא כסופה של תקופה (-: (-:
מצאתי עצמי, כמו בננות אחרות במטע, מותקפת על ידי חיית פרא תאבת הרס (וגם הרס עצמי לדעתי) – הטרול שכל כך תעתע בי עד שמרוב תסכול הדחקתי את שמו!! למרות שניסיתי לכבד את הזכות הבסיסת, הבאה לידי ביטוי באינטרנט בצורתה היפה ביותר, הזכות חופש הביטוי, לא יכולתי לתת אותה כיון שהזכות הזו התנגשה בזכותם של אחרים לכבודם וכו'. נשארתי מתוסכלת ופגועה.
מתוסכלת- מהצורך לצנזורה.
פגועה- מכך ששיטה בי טרול קטנוני.
אני מודה שזו הייתה תקופה מסעירה ומלהיבה אך גם מטרידה מאד!!
לאחרונה העלתי כמה שירים שעוררו דיון ער אודות הפרובוקציה העולה מהם.
וטוב שכך, כיון שלפעמים על שירה לעורר פרובוקציה כדי לטלטל את התרבות שלפעמים שוקעת אל מי אפסים. ואני יודעת שיש כאלו שיטענו שעצם הפרובוקציה שעורו השירים היא מי אפסים כשלעצמה. שיטענו..
הפוסט האחרון שהעלתי התייחס לסרטון שהעלתי לאחרונה ביוטיוב בו אני קוראת שני שירים פרובוקטיבים שלי באופן נועז http://www.youtube.com/watch?v=Y0ZKiy4TfPw
כאן קרה דבר מעניין- מצד אחד היו לי הרבה כניסות לפוסט, מצד שני לא קיבלתי אף תגובה.
אני בהחלט מופתעת מקול הדממה הדקה..!! אבל נו.. שויין!!
אגב, בקרוב אעלה עוד סרטון ליוטיוב וכמובן שאלווה אותו בפוסט כאן בבננות.
בימים אלו אני כותבת בלהט רב את השירים שמתהווים לבסיס לספר השירה הבא שלי. חלק מהם יהיה מוכר לכם מהבלוג. חלק יהיה חדש. לעת עתה נראה ששני הנושאים העיקריים שהספר יעסקו במיניות פראית ובהתמודדות שלי עם הנכות הניורולוגית-מוטרית שלי ובעיקר בעויתות מהן אני סובלת.
פרוייקט נוסף הקורם כבר עור וגידים, אם כי יקחו חודשים רבים עד שאסיר ממנו את הלוט, הוא קובץ שירים קצר שכתבתי בעקבות החוויה הקשה שלי כאם טריה. הפורמט בו יצא הקובץ עוד לא נקבע אבל הוא כנראה ילווה בעיצוב גרפי עשיר ודימויים חזותיים.
היי ענבל
גם אני חשבתי מה אכתובל רגל בלוג החמישים שלי, ומשום מה לא היה לי שום רעיון… נשארתי עם החויה שמורה לעצמי..
בהצלחה עם כל הפרויקטים, ניראה שאת במקום הנכון להיות קיימת ולעשות… גם עלי עוברים ימי יצירה.
כיף להכיר אותך.
להתראות טובה
טובה יקירה,
האמת שחשבתי לכתוב משהו מיוחד לפוסט ה42-התשובה ליקום וכל השאר.. אבל לא עלה לי רעיון מה לכתוב. אז כמוך נשארתי עם החוויה לעצמי..
תודה על העידוד ומסתבר שלרבים זו תקופה של יצירה . למרות שלי ולעוד ידיד שלי היצירה באה לצד סבל רב. ככה אמנים צריכים לפעמים לסבול כדי לצור. אני מקווה שאצלך זה לא כך ואת יוצרת מתוך הנאה ואושר..
לענבל
שימחי עם הכניסות לפוסטים שלך.
כתיבת תגובה ,לא סתמית. מצריכה זמן, מחשבה ,רצון וריכוז.
למה שמישהו יטרח להשקיע אצלך אם את לא עושה זאת אצל אחרים?
בברכה
גיורא
גיורא יקירי,
אתה צודק. ואני שמחה בכל תגובה.
אין בי כעס על על אלו שלא מגיבים. במיוחד כיון שאני מתקשה להגיב לאחרים..
פשוט הייתי מופתעת על השתיקה המוחלטת בתגובות לפוסט הקודם. למרות שכפי ששנינו יודעים, אתה התכוונת להגיב אך לא הצלחת עקב תקלות או משהו בסגנון במערכת. וכאן בהחלט- העיקר הכוונה!!