שלדג רקק
  • נעם רחמילביץ'

    גדלתי בחיפה, התחנכתי במחנות העולים. עכשיו בגליל המערבי. בוגר לימודי ספרות אנגלית והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית - ועריכת לשון באוניברסיטת תל אביב. לומד במסלול הבין-לאומי ללימודי שואה באוניברסיטת חיפה. עורך ומתרגם. כותב שירה ופרוזה. פרסומים בבימות שונות (מסמרים, מאזניים, עיתון 77, פסטיבל השירה הבין-לאומי בת''א 2008, 2009 ועוד). ב-2009 ערכתי את מדור השירה בכתב העת האינטרנטי (באנגלית) voxhumana . ספר שיריי, תנועת יבשות, ראה אור בהוצאת גוונים במארס 2012.  בין העריכות:  מיכאל פייגה, שתי מפות לגדה, ירושלים: מאגנס, תשס''ג.  אלי אשד, מטרזן ועד זבנג, תל אביב: בבל, תשס''ב.  טנר אקצ'ם, מאמרים לקראת דיאלוג טורקי-ארמני, תל אביב: בבל, תשס''ב.  מיכאל חיוטין, מגילת ירושלים מקומראן, תל אביב: בבל, תשס''ג.  מאנטק צ'יאה וחואן לי, המבנה הפנימי של טאי צ'י, קיבוץ ענבר: ענבר, תשס''ז.  שרה שנר, הילדים שלנו: הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים בפולין, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות, תשס''ז.  בין התרגומים:  מארק טוויין, רצח, תעלומה וחתונה, ירושלים: כרמל, תשס''ב.  ג'ק לונדון, עקב הברזל, ירושלים: כרמל, תשס''ב.  אן סוול, הקסם השחור, כפר מונאש: עופרים, תשס''ב.  יאיר אורון, הבנאליות של ההכחשה, תל אביב: מבע, תשס''ה.  קלאוס אלהיים, ברדו הגר, "האם הגיע זמן למתוח קו", משואה ל''א (פסח תשס''ג).  מיכאל חנצ'ין, השעון של אבי, חיפה: פרדס, תשס''ד.  סימני חיים 2003, תל אביב: מרכז השל והוצאת בבל, פברואר 2004.  ויקטור טרנר, התהליך הטקסי, תל אביב: רסלינג, תשס''ד.  מארק ורנה יארנל, שנתך הראשונה בשיווק רשתי, תל אביב: פראג, נובמבר 2005.  דניאל ג'ונס (עורך), המנוול על הספה, חיפה: מילים, תשס"ו.  קליפורד גירץ, עיונים באסלאם, תל אביב: רסלינג, תשס''ז.  רויאל נץ, גדר התיל: אקולוגיה של מודרניות, תל אביב: אחוזת בית, תשס"ט [בדפוס].  בין השמשות:  כנאפה וקפה עם הל

מאובן

פסגתו מוארת. גבשושיותיו מוכרות כשביל. פסי הצל הראשונים, היוצאים ממרכז אחד ומתרחקים, כמעט מקבילים, דוחפים כקטר זיקות אסתטיות של פרספקטיבה, של תלמים נפתחים, של קדמה. הצל העבה שהוא מטיל על שולחן העץ מזכיר את הזמני והפטלי: הוא יכול להסתובב סביבו, הוא יכול לקבוע את כל גישתנו לעולם ולעצמנו, קיומו שרירותי. אנחנו שלושה דורות: השבלול ששקע אל עולמו לפני מיליוני שנה, ומות חבריו (קלציום) הציב לו אנדרטת נצח, מסכת פנים; שולחן העץ הגס, שאביו נשם את רוחות המלחמה באירופה בתום תקופת האימפריות הגדולות, ואני, מביט בעיניי החומות בחברי הקטן, נשען בזרועותיי על חברי הגדול, ויודע דרכם שזמניותי אמנותי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנעם רחמילביץ'