היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג
ביפו, דאנטה אליגיירי
מאת בוריס גֶרוּס (1978-)
בימי ערפל
טרם גבעת אנדרומדה
כאשר היו בטוחים עוד
שהעוולות ירדו בגשם
בשדרות ירושלים
ואין צורך לקרצף את המדרכות
אמא שמרה על דירת חברים
בבית ברחוב דאנטה אליגיירי ביפו
לבוא להשקות עציץ
זה היה בית ערבי – אמר אחד החברים הבעל –
עם הקשתות הערביות והכל – נטוש –
הוסיפה האישה הקטנה הממושקפת בעלת התואר
ומוזאיקה ביזנטית על הרצפה – משום מה ביזנטית
הייתי בא לשם בימי שישי
כאשר השמש הערבית המשתקפת בחלונות הבתים ממול
עמדה על משמר הצהריים
ושיחקה בידי הילדים הרוקדים על המרפסות
בין הכביסה הלבנה התלויה
המפתח לדלתות הכניסה היה עתיק וארוך
ארוך ועתיק וערוך ככל הנראה לכל צרה של נטישות
כל פגע רע של עזיבה
והבעלים החדשים שהחליפו תום בפלאדלת
עם מערכת של ארבעה מפתחות זעירים נגד פריצות
אמא הייתה מביטה
בקשתות ובעמודים
ובמוזאיקה
ובוויטראז'ים
והייתה אומרת
תראה איזה יופי
ועד כמה
ואיזה גועל נפש ופחד אלהים
המטבח החדש הברזלי שהתקינו לפני חודש
עם הפינות החדות של איקיאה
כמו סכינים בלב
ברחוב דאנטה בין הקשתות,
הויטראז'ים
שם בקומה השנייה
היה מקום לקומדיה האלהית והמינוטאורים
יוון ורומי
קנטאטות של באך בטלוויזיה בכבלים
הבזקי אור צבעוני והורוסקופים
צילומי טאורמינה של פון גלודן מהספריה של הבעל
הפסקה בין נטישה לנטישה
והמפתח הגדול של הנוטשים הראשונים
בעל כורחם
שנעל את הדלתות בספירת העיתים
אז עוד הייתי בטוח שלא חייבים לשמור את המפתחות
אבל אמא אמרה
זה לא נטוש
לא נטשו את הקשתות הללו
כמו שאנחנו מעולם לא נטשנו את ביתנו בווארשה
למישהו יש את המפתח המקורי
ומישהו שם עוד חולם בלילות על הויטראז'ים והעלייה לקומה השנייה
והגג
והשמש הערבית של ימי שישי עוד מחממת את לילותיו
כל זה לפני גבעת אנדרומדה
הבבעלים החדשים ה
בעל והאשה עזבו מזמן
מכרו
לא השתלם להם
התלוננו שהשכנים מביטים בעין רעה
(אלה שלא נטשו)
ומישהו אחר מחזיק במפתח העתיק שלא יישבר
ואני למוד דלתות
אוסף ומחזיק עתה את כל המפתחות
מהמקומות ששבתי אליהם
לשוב ולחלום
שמש בחלונות.
שיר זכרונות מקסים בוריס
מישהו תמיד יחזיק מפתח של בית ישן ויחלום על דלתות ישנות של בית ואור הפורץ פנימה מהחלונות בוארשה ביפו בתל אביב
זו כנראה מחלת הפרידה
אהבתי את שירך