מאת בוריס גֶרוּס (1978-)
***
חיפשתי
בין האנדרטאות
בארכיונים מקוטלגים
במזללות הרחוב
ושם היכן שהרכבת הקלה
פונה ימינה אל רחוב כרמליצקה
בעיר הנצחית קרקוב
חיפשתי בין הרעשים
המגיעים מהחלון
רחשי הלב של המכוניות החולפות
אמרתי כל עוד
אני פה אזכור את התנועה הפותחת את החלון
אל החצר
בכיוון ההפוך לגדת הנהר
אחזור על התנועה ואלמד אותה בעלפה
ספק אם אגיע לשם עוד
כי בקופות הרכבת מוכרים
כרטיסים לזרים
שיורדים במדרגות הנעות
עם המטען שלהם
ורגליי נגדעו למסעות האלה
חיפשתי
בין אבני המדרכה הסדוקות
שברחוב שפרינצק
בטון מתפורר
ועוד בפינת קרליבך רואים
שהשער הישן נאטם
שמעתי שעבר שם גשם חזק
זלעפות יורה
אזכור את תנועת הצעדים
עד תום
עד הצריבה בגרון
גם לשם אין חלקי להגיע
פספסתי את תנועת הרכבות
אם כן
שאלת האושר איננה עומדת
לא ברחובות הללו
לא נפרשת לאורך חוף הים
כל מה שהיה לאושר כבר נאמר
בכיכרות
עוטפות ברכות
בפתיתי השלג בינואר
ביציאה מ"זינגר" שברובע היהודי
בעיר הנצחית קרקוב
לילה והלב המתרחב
שותה צהלה
דם פועם
ופתיתי שלג
יותר הרי לא העזתי ללכת יד ביד
להביט ישר בעיניים
מאז הכיכר היינו רק בארבע עיניים
בארבע קירות
ובכיכרות
אמנם
אני נעלמתי כצל שמעולם לא היה
כאילו עמדתי וחששתי להפריע
עתה כאשר עליי באמת להיעלם
ולקבל את הקביעה שבעצם
מעולם לא הייתי
אני מחפש
לדעת האם המדרגה בכניסה ל"זינגר"
עדיין שומרת את משקל צעדינו
צעדיו ופעמיי.
אני מחפש.
[וורשה, 28 בנובמבר 2011]
אתה משורר נפלא, בוריס.והשפה שלך (וגם המקום) היא עברית.
הסוגריים הפתוחים, הם במידה מסוימת הוראה מוזיקלית, איך יש לקרא את השיר.
אבל עד שיסגרו, הלוואי ויהיו עוד הרבה שירים יפים כמו זה, ולי לא אכפת שהם נוגים. את שירי ה"הופה היי" נשאיר לחרזנים.
בשירך המקסים מהדהדים זיכרון וחיפוש מול מציאות אחרת נוף שפעם היה מוכר…
מקומות שהיו ואולי נותרו וכבר אתה תר ומחפש ולא חווה ומתגורר. שיר מאיכות שונה. תודה
רות
אביה בן דויד הכוסית בדימוס היא משוררת(של ספר אחד גרוע) מולית(של ספר אחד מחורבן) ותסריטאית(של מה בעצם? אה, של קסבלנקה) אבל לפחות היא היתה סלקטורית פעם במסיבות של טכנו של עשרים איש והכניסה רק את מי שרצתה לזיין (והיו לה זיונים אינסופיים שהלכו טוב עם החנפנות שלה לעיתונאים ולכל מי שהיא חשבה שהוא משהו פלוצי כמוהה). אבל תסתכל על עצמך:אתה – מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג…אתה כל כך הרבה דברים! אלוהים אתה כל כך מוכשר! כל כך הרבה תארים כדי לתאר אפס אחד גדול…..מוזר בעצם
שלום לך בוריס
נעים להכיר
זו לי פעם ראשונה שאני קורא
כתיבה יפה ומענינת
תשים שירים לעיתים יותר קרובות