חומת ברלין וחומות אחרות
מאת בוריס גֶרוּס
בימים אלה מציינים ברחבי אירופה – זו המאוחדת – מלאת עשרים שנה לנפילת המשטרים הסוציאליסטיים במרכז אירופה ובמזרחה. ראוי לשמוח על נפילת הדיקטטורות למיניהן, החל מהמשטר הצבאי למחצה שהונהג בפולין מאז דצמבר 1981, ונפל בבחירות חופשיות ראשונות מאז 1939, בקיץ 1989, ועד למהפיכה ברומניה, באמצע דצמבר 1989,ששמה קץ למשטר האימים של ניקולאה צ'אושסקו, ואמנם באמצעים אלימים לא פחות, הראויים לאנשי משטרו… אימת צ'אושסקו קרסה במשפט מאולתר בן שעתיים, לאחריו הוצאו להורג הוא ואשתו, יש לשער: לא כל כך למען הצדק, אלא כדי שלא ידברו יותר מדי על אנשים רבים מדיי, שבאותם רגעים ממש עסקו בחלוקת השלטון, שנפל לידיהם כפרי בשל.
ברית המועצות תחת שלטונו של גורבאצ'וב צפתה בהשתאות בנפילת מדינות ברית וורשה, והשתאות זו גברה כאשר הצד האמריקאי הצהיר בגלוי על נצחונו במערכה בין שתי מערכות חיים – הסוציאליסטית והקפיטליסטית. עשרים שנה הם דור, דור שנולד אל תוך מציאות חדשה באירופה ובעולם מאז 1989. תקוות רבות נתלו בשינויים שעמדו אז באוויר, תקוות רבות לשיתוף פעולה חדש וליצירת מערכת חיים למען האדם, להמשך מדינת הרווחה ולסיוע מתאים בבניית המערכת בארצות שזכו אז בעצמאות פוליטית אמיתית.
זיקוקי דינור, בלונים ופנופלאסט גראפיטי בברלין אמנם יוצרים אווירת חג מובנת, אך אינם יכולים להסתיר את תחושת העוול וההחמצה. אלה שנלחמו בעוז בדיקטטורות במרכז-מזרח אירופה, אלה שהביאו לקריסת המשטר האוטוריטרי בברית המועצות לא נלחמו למען הקפיטליזם החזירי והברוטלי, שאחז גם במדינות אירופה העשירות, בנות המערך הסוציאלי התומך. מהו החופש שזכו לו עמי אירופה שהשתחררו מעול הדיקטטורות אז, ב-1989?
ניצול עובדים, עבודת ילדים בלתי לגאלית, הגירת עבודה, חיסול של מדינת הרווחה והשארת התלויים בה לגורלם המר, חיסול מדינת הרווחה במדינות המבוססות, תחת הסיסמא הנבובה של נצחון השיטה האמריקאית החזירית, ניצחון שלא היה… משום שלא אמריקה החליטה על פירוק ברית המועצות, אלא עמי ברית המועצות הם אלה שהחליטו… הם ודאי לא ידעו שפירוק זה יהפוך לאחד האסונות הגיאופוליטיים הגדולים במאה העשרים, וישפיע הרבה מעבר להשפעה על גורלם הם…
דיקטטורה – טוב לה וראוי לה שתיפול. חומות לא יעמדו לאורך זמן, גם אלה הנבנות "מטעמי בטחון"… אולם הפרשנות הקלוקלת של נפילת ברית וורשה ב-1989 ממשיכה להכות גלים, היא אקטואלית להפליא, ויש לה תומכים נלהבים, ולא רק באירופה – ישאלו אזרחי ישראל באילו נימוקים נהרסה מדינת הרווחה הישראלית, שהייתה הישג לכל הדעות. שישאלו על הנימוקים, משום שמי מבצע מדיניות זאת ראו ורואים בעין בלתי מזויינת.
זיקוקי דינור מעל שער ברנדנבורג, וחיוכי הפוליטיקאים דאז ודהיום, ומילות הסכרין של האיחוד האירופי על ההזדמנויות הטמונות בגלובליזציה לא יסתירו את העיקר, את המר: ההזדמנויות אינן שוות ואינן מוענקות, גם באירופה 20 שנה אחרי, וגם מחוצה לה.
וורשה, 10 בנובמבר 2009.
בוריס, חולשתו של המאמר היא בכך שהוא אנכרוניסטי וכוללני. גם הקפיטליזם האמריקני כבר אינו חזירי כמו שהיה (למשל חוק הבריאות שהעביר אובמה בקונגרס ) ועובדה ששיטת הכלכלה הקפיטליסטית השתלטה על העולם לא בכוח החרב אלא מתוך רצון ושיתוף פעולה של רוב אזרחי המדינות עם השלטון והמזל הגדול ביותר הוא שהשיטה פועלת גם בסין הדיקטטורית, אחרת סין היתה הופכת לאיום על יציבות ושלום העולם. זה לא אומר שאין מקום לשיפורים, אך גם מה שאתה מכנה מדינת רווחה מבוסס על השיטה הקפיטליסטית בתוספת איזונים.
איני בר סמכה כמוך במה שקורא במדינות ברית וורשה לשעבר, אך יש הבדל תהומי בין העוני המסכנות והפחד שראיתי וחוויתי בבוקרשט בביקורי בה ב1980 לבין מה שראיתי וחוויתי בביקורי בשנים האחרונות בבודפשט ובפראג
אהוד אהוד יקירי. בדרך כלל מאד מסכימה עם דבריך. אבל לצערי הקפיטליזם עדיין מאד חזירי. ראה מה עושים פה לאובמה עם חוק הבריאות הזה. אולי אביא דברים של חבר שפירסם בניו יורק טיימס מאמר על כשלי הביטוח הרפואי האמריקאי.
כמה חזירי.
אלוהים, כמה חזירי.
אי אפשר לתפוס את זה בכלל.מאות אלפים של אמריקאים מתים כאן מידי שנה, כשהסיבה היחידה לזה, היא תאוות הבצע של חברות הביטוח. ואין צדיק אחד בסדום חברות הביטוח האלה.
איריס איריס, התרבות החומרנית האמריקנית מאוד לא אהודה עלי בלשון המעטה, אבל מצד שני איני אוהב את הנטייה לירוק לבאר ממנה שותים רוב תושבי העולם, שלא לדבר על תושבי ישראל.
אני מוכן להמר על כך שמשאל עם על הצעה שישראל תצטרף לארצות הברית, היתה זוכה לרוב גורף. ותתקני אותי אם אני טועה, נראה לי שאפילו את ובני משפחתך לוגמים פה ושם כמה לגימות קטנות של מים חיים מהבאר הזאת
אכן, לא היה מדובר בנצחון השיטה האמריקאית.
ועל התרברבות רייגן בזמנו ב"ניצחון" (עם כל הכבוד לתכנית הכוכבים שלו) נאמר: זהו התרנגול הקורא בבוקר ומאמין שבזכותו השמש זורחת.
יפה דיברת, אחי.
ארז, בהמשך לתגובתי לדברי איריס, בל נשכח שארצות הברית שבחרה ברייגן ובבוש בריבוע כנשיאיה ידעה לבחור גם באובמה כנשיא של תקוה ושינוי. לעומת,למשל, מדינת ישראל הממחזרת בדרך דמוקרטית תאוקרטית את מנהיגיה הכושלים.