יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת בא: מנהיג בשעת מבחן

פרשת בא: מנהיג בשעת מבחן / מוטי לקסמן, תשע"א   העת מגיעה, הזמן מתדפק על השער. עם בני ישראל עומד בפני המעבר המשמעותי ביותר, היציאה ממצרים, מעבדות לחירות. איך ראוי שמנהיג יתנהג בשעה כזו? לקראת השינוי המשמעותי הזה: "וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ"[1].  כֵּן עָשׂוּ. האמנם, כֵּן עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן? ה' ...

קרא עוד »

פרשת שמות, יוכבד אומרת

פרשת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת": יוכבד בת לוי אומרת / מוטי לקסמן, תשע"א כתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" [1]. אבל כתוב גם: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר […] וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" [2]. לגבי "אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ", אני מעדיפה לא לדבר, כך בפרהסיה, מטעמי צנעת הפרטים. לגבי "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", ראשית, אמירה זאת סותרת ...

קרא עוד »

עד מתי?

עד מתי? / מוטי לקסמן, טבת תשע"א אילו הייתה כבאית אחת ברשות מועצת עוספייה, השריפה במזבלה הייתה חולפת כלא הייתה. דיינו. אילו הקדים הגשם של מוצאי יום ראשון וירד ביום חמישי הקודם לא הייתה מתפשטת השריפה, ולא היינו יודעים. דיינו. אילו ירד גשם ביום שישי הייתה שריפה יותר מוגבלת ולא היינו מגלים, דיינו. אילו ירד גשם אפילו ביום שבת לא ...

קרא עוד »

פרשת "וַיִּגַּש": מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה

פרשת "וַיִּגַּש": מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה / מוטי לקסמן פרשת "מִקֵּץ" מסתיימת במתח רב. יוסף אינו מפסיק, הוא ממשיך ל"טרטר" את אחיו. "וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר" [1]. האחים מתחילים לנוע לארץ כנען. פקודת האח, הסמוי בשלב זה, יוסף, עוצרת אותם בטענה שהם גנבו גביע כסף. בבדיקה מתגלה שהגביע ...

קרא עוד »

פרשת מקץ, יוסף שליט ואדם

פרשת מקץ, יוסף שליט ואדם / מוטי לקסמן, תשע"א יוֹסֵף יושב בנחת על גזוזטרת ארמונו בלבוש בִּגְדֵי שֵׁשׁ. טבעת פַּרְעֹה על אצבעו ו"רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ". העבדים אינם מפסיקים מלהניע את המניפות הגדולות לפיזור החום, גם את הזבובים. זו השנה השנייה בתוך "שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב". בכל המזרח מסתמן מחסור בתבואה. יוֹסֵף מרוצה. פתרון צמד חלומות השֶּׁבַע של פַּרְעֹה, הפך את ...

קרא עוד »

פרשת וישב, תמר ויהודה

פרשת וַיֵּשֶׁב, תמר, יהודה ותמר, תשעא / מוטי לקסמן, תשע"א                  מדרש סיפורי לבראשית לח.   <><><>  יהודה <><><>  "אני אשם. כעת אני משלם את המחיר. אני משלם??? אמנם נותרתי לבד עם בני הקטן שֵׁלָה. אבל הם: שני בני עֵר, ואוֹנָן כבר אינם בין החיים. וגם רעייתי, שכה אהבתי, בַּת שׁוּעַ, גם היא כבר בארץ הנצח. אני כמעט לבד בעולם. ...

קרא עוד »

פרשת וישלח: יעקב נאבק

פרשת "וַיִּשְׁלַח": יעקב נאבק בעצמו בעצמי / מוטי לקסמן, תשע"א יעקב לא עצם עין באותו לילה. מסופר ש"וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא",[1] אבל הפעילות הרבה שיעקב הנחה, לקראת המפגש המאיים עם עשיו, לא הותירה לו שעות שינה רבות: יעקב בוחר עדרים-עדרים של עזים, תיישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות וַעְיָרִם, כבודה מרשימה .[2] כל זאת כמנחה לעשיו אחיו. יעקב גם ...

קרא עוד »

פרשת ויצא, נכד בעקבות הסב

פרשת ויצא: יעקב נכד לסבא גדול / מוטי לקסמן, תשע"א הסבא אברהם צוּוה ללכת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" [1]. והסבא הלך: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" [2]. גם הנכד יעקב נע: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" [3]. האם התנועה עברה בירושה? נכון, הסב והנכד נעו, אבל פרט לעצם ...

קרא עוד »

פרשת תולדות: לחיי שגרה

פרשת תולדות: מרום העולם לשגרת חיים / מוטי לקסמן, תשע"א "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן-אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת-יִצְחָֽק" (בראשית כה, יט). כך נפתחת פרשת השבוע, פרשת תּוֹלְדֹת. לכאורה פתיחה שגרתית לפתיחת סיפור התפתחותו של דור חדש [1]. "לכאורה" אמרנו, למה? עיון קל מעלה שפסוק זה אינו ככל הפתיחות האחרות, יש בו כפילות המופרדת על ידי טעם מפסיק [2]. הפרדה שבמקרה זה ...

קרא עוד »

פרשת חיי שרה: שרה מדברת

  פרשת "חַיֵּי שָׂרָה": שרה אמנו מספרת / מוטי לקסמן, תשע"א. "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה; וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ".[1] שוב הואר האוהל: "כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".[2] ובכל זאת, יצחק, שמחתו וצחוקו עדיין לא ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן