אוזבקיסטאן 1943, אמא ברחה לשם מפולין. כעת, באוזבקיסטן, רק היא ומאטעלע, בנה הקטן שנולד, אין יותר. בוקר אחד יצאה ליריד הסמוך, לקחה את מאטעלע איתה. ידה אוחזת בידו כל הזמן. צמוד כל הזמן. ביריד המון, בני אדם, רעש, צבעים. אמא מתחילה לדון עם מוכרים וקונים. ידה נוטשת את ידי מאטעלע. מאטעלע לא קשור. הקולות, הצבעים, הריחות מושכים אותו. הוא מתחיל ...

"ראיתי אותך יוצא מהחדר בו ישנת. לא האמנתי למראה עיני!" ללא חשש, פנית אלי: "שמך ד"ר כוהן?" בלי כל התלבטות, בלי כל ספק, ירית שוב "שמך ד"ר כוהן? "היית מורה שלי למתימטיקה, בתיכון ליד נהרייהI" "לא שמי אינו ד"ר כוהן, קראתם לי 'המורה למספרים חזקים', כנראה בגלל שלימדתי מתימטיקה" "אני זוכרת אותך, מה שמך?" "תמיד חייכת באדיבות, לא כעסת אף-פעם. ...