זיהוי מוטעה התפתח לקשר חם ומרגש

"ראיתי אותך יוצא מהחדר בו ישנת. לא האמנתי למראה עיני!"
ללא חשש, פנית אלי: "שמך ד"ר כוהן?"
בלי כל התלבטות, בלי כל ספק, ירית שוב "שמך ד"ר כוהן? "היית מורה שלי למתימטיקה, בתיכון ליד נהרייהI"
"לא שמי אינו ד"ר כוהן, קראתם לי 'המורה למספרים חזקים', כנראה בגלל שלימדתי מתימטיקה"
"אני זוכרת אותך, מה שמך?"
"תמיד חייכת באדיבות, לא כעסת אף-פעם. אפילו כשהחזרת בחינות במתימטיקה, עליהם רשומים ציונים נמוכים, והמשכת לחייך."
"שמי ד"ר אריאלי".
"אריאלי מה?"
"אריאלי לבבי".
"נהדר, מתאים להתנהגותך כלפינו, מצד אחד עוסק במספרים קרים ומאיימים, מצד שני נעים, מחייך".
זה נאמר בחיוך לבבי.
תוך דקות ירדו המכנסיים, גם התחתונים של השניים.
תוך שניות היה זיון סוער, ככה על הדשא לאור קרני השמש המלטפות, ולעיני אדם שפקח עיניים תמהות, מחלון סמוך.

מפגשי הקירבה נמשכו.
לא על הדשא אלא במיטות נוחות בחדרי מלון שונים.
אבל, באותה התלהבות סוערת.
הוא לא היסס, הוא נהג כפי שאשתו נהגה כלפיו, מזה חדשים אחדים.