בננות - בלוגים / מוטי לקסמן / סרן גולן, פרק ג
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

סרן גולן, פרק ג

זהו סרן גולן,  פרק ג, מוטי לקסמן

 

בבסיס חיכה להם מפקד היחידה, ובחדר האוכל כבר הייתה ערוכה ארוחת בוקר וקפה חם.

מפקד היחידה שמע פרטים ראשונים מסרן גולן, הם תאמו לקיים דווח מפורט בשעות אחר הצהרים המאוחרות.

סרן גולן ווידא שוב שכל החיילים בסדר, ונסע בגי'פ המיוחד שלו לביתו שמחוץ למחנה, לנוח מעט.

בדרך הוא תמה על החלום ועל המראות שראה, ממש ראה.

לא היה לו הסבר, אבל הוא חש שרצף ההופעה, החלום והמראות מעורר בתוך תוכו משהו חדש, או אולי משהו שנמצא בו אבל הוסתר או הודחק. הוא לא ידע לתת לזה שם.

אמו חיכתה לו בבית, האוכל היה מוכן וחם.

היא שאלה: "היה קשה?"

גולן השיב: "הכל בסדר אמא, אני עייף."

הוא אכל, התקלח והלך לישון למספר שעות.

הוא חלם.

כשהתעורר הוא ידע שחלם, אבל לא זכר על מה.

לאחר התארגנות מהירה הוא נסע בג'יפ שלו למחנה לישיבת הדיווח. בשער הבסיס הוא הבחין בסג"מ תרצה יוצאת מהמחנה, הוא רצה לעצור אבל רק נופף בידו אליה היא החזירה נפנוף של שלום.

כאשר ישיבת הסיכום הסתיימה, הלילה כבר ירד.

לאחר תום הישיבה מסר לו מפקד היחידה שאחד התפקידים החדשים שלו, של סרן גולן, יהיה לבחון ולאשר את תכניות התרבות והטכסים ביחידה.

סרן גולן לא הביע התנגדות וניגש למגורי החיילים, שוחח עמם קלות ואיחל להם שינה רגועה.

בדרך הביתה בג'יפ שלו, הוא פתאום תפס: המטלה החדשה תחייב אותו לקשר שוטף עם אותה סג"מ תרצה. הוא לא ידע בדיוק איך לעכל זאת.

אבל משום-מה, היה ברור לו שהוא זונח את משימת הכיבוש השגרתית שלו.

<><><><><>

כעבור יומיים, בתשע בבוקר, ישב סרן גולן במשרד שלו, הטלפון צלצל: "בוקר טוב סרן גולן, מפקד היחידה אמר לי שאני צריכה לסכם אתך את פרטי טכס יום הזיכרון לשואה ולגבורה וגם את שאר הטכסים".

"מי מדברת?" שאל סרן גולן, למרות שהוא ידע היטב את התשובה.

"סג"מ תרצה, קצינת החינוך," הייתה התשובה.

"אה כן, נכון, מפקד היחידה סיכם זאת אתי. טוב, מה צריך לעשות?"

"אני מכינה הצעת תכנית כדי להציג אותה לאישורך, מתי אתה פנוי?"

"מתי? אני אתפנה בעוד שעתיים."

"בסדר, אני אהיה במשרד שלך."

"בסדר."

פתאום הוא תפס שאותה תרצה, תשב כאן קרוב אליו. הוא חש מבוכה מסויימת, תחושה שלא הייתה מוכרת לו מיחסיו עם הבחורות הקודמות.

שני קצינים מפיקודיו, שנכנסו אליו כדי להמשיך בתכנון המשימה הבאה, הרחיקו את תחושת המבוכה שלו למקום אחר.

הדיון התנהל ביעילות רבה ותוך שעה ומחצה הם סכמו את תכנון הפעילות המבצעית הבאה,  שתובא בפני מפקד היחידה.

שני הקצינים יצאו, וסרן גולן התחיל לנסח את ההצעה לפקודת המבצע.

לפתע, הוא לא הרגיש שחלפו שעתיים, סג"מ תרצה עמדה בפתח.

עיניהם נפגשו, היה רגע שקט, סרן גולן חש שהמבוכה מציפה אותו.

סג"מ תרצה לא נעה מפתח הדלת.

"טוב, ככה לא נוכל לדון בתכנית שלך, סג"מ תרצה" אמר סרן גולן והוסיף: "את לא נכנסת?"

"זה המשרד שלך".

"נכון, אז תכנסי בבקשה ושבי פה", ענה סרן גולן, והראה על כסא מולו מעבר לשולחן.

סג"מ תרצה החלה לתאר את תכניתה לטכס יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

סרן גולן הקשיב, אבל הוא היה שקוע יותר בבחינת פניה ועיניה.

היא סיימה.

"אז מה אתה אומר, סרן גולן?"

"סג"מ תרצה, אני חושב שאת לא קולטת את הראש שלנו, אנחנו לא צריכים לבכות בטכס. הטכס צריך להדגיש את העמידה המופלאה של אלה שגילו התנגדות."

"גבורה יש לכם מספיק, צריך לעורר גם רגש רך".

"נו באמת, אולי תזמיני שוב את אילנית", אמר סרן גולן, והצטער מיד על דבריו.

"אתה רוצה להגיד שסבלת בהופעה של אילנית?"

סרן גולן בחן את עיניה ושתק.

"סרן גולן, אני לא רוצה להלחם בך אבל אני חושבת שהתכניות עד עתה הראו צד אחד בלבד".

הוא לא ידע בדיוק איך לענות ואז אמר, "נו, ואם אני לא אסכים תרוצי ישר אל מפקד היחידה, הא?"

"לא סרן גולן, אני לא ארוץ ואני גם לא אלך אל מפקד היחידה".

"אז מה יהיה?"

"אתך אני צריכה לסכם את הנושא, רק אתך".

"טוב, תני לי שעה נוספת, אני אתקשר אליך".

"בסדר".

מבט עיניהם הצטלב, לא היה במבט כל ביטוי לנושא שהם זה עתה דנו בו. עיניהם בחנו זה את זו וזו את זה, בדממה.

סג"מ תרצה קמה: "להתראות," היא אמרה ויצאה.

סרן גולן בחן את עצמו, הוא ליווה את חשיבתו בקשקוש סתמי על דף: "אולי יש משהו בדבריה של אותה סג"מ תרצה? הרי בסופו של דבר כולם נהנו בערב עם אילנית. והופעת הדמויות של תרצה ושל אילנית בחלום ובהזיה כנראה מאותתת לי משהו. מה כבר יכול להיות? ייערך  הטכס, אם לא יתקבל על החיילים, יחסכו ויכוחים לגבי הטכסים הבאים. ואם בכל-זאת יתקבל הטכס, אז אולי…"

הטלפון צלצל, הרס"ר דיבר: "סרן גולן, מפקד היחידה מסר לי שאתה אחראי על אישור הטכס הקרוב."

"נכון, מה הבעיה?" שאל סרן גולן.

"אין הרבה זמן להתארגנות, אז אם אפשר לסכם על המתכונת בקרוב, אודה לך מאוד".

"אני אבדוק את הנושא", השיב סרן גולן.

"סג"מ תרצה?" הוא שאל לתוך אפרכסת הטלפון.

"כן".

"שקלתי היטב את הצעתך, אני מאשר את המתכונת שהצגת בפני כניסיון. את יכולה להודיע לרס"ר שדנו בכך וזו ההחלטה", אמר סרן גולן.

"אני מבינה, תודה. אני…" היא לא ידעה מה עוד לומר.

"טוב, אז לביצוע, ושיהיה בהצלחה", חתם סרן גולן את השיחה.

הוא התנשף כאילו סיים כעת מעבר מכשולים.

הטכס התנהל ללא דופי. תכניו נגעו בלב החיילים. חלקם הזיל דמעה, פה ושם.

סרן גולן, יש לומר, די התרגש.

לאחר הטכס, סרן גולן וסג"מ תרצה המשיכו להיפגש לדיונים ומידי פעם הם הלכו לאכול יחד ארוחת צהרים.

ההיכרות ההדדית החלה להתפתח, אבל סרן גולן היה עסוק מאוד בפעילות שוטפת כך שלא היה להם מפגש מעבר לעבודה ולאכילה.

סרן גולן רצה ליזום, אבל פתאום הוא לא ידע איך.

הוא שיחזר את הדרכים בהן זכה בעבר בנשים, אבל משום-מה נראה לו שזה לא מתאים לסג"מ תרצה.

כעבור חודשיים, תרצה החליטה לנסות, היא חשה שהיא רוצה אותו.

באחד הבקרים, תוך כדי עיון במסמכים שונים היא גילתה שיום הולדתו של סרן גולן חל ביום המחרת.

היא ניצלה את ההזדמנות.

"סרן גולן, אתה פנוי מחר בערב?" היא שאלה אותו בטלפון.

"פנוי לְמה?", השיב בשאלה הסרן.

"מותר להפתיע אותך?"

"למה צריך להפתיע אותי?"

"לא 'צריך'! אני רוצה להפתיע אותך. אם אתה רוצה, קבל את זה כתודה על היחלצותך לעזור לאחי להתקבל לסיירת".

"למה מגיע לי על זה תודה? בסך הכל עשיתי מה שצריך לעשות!"

"לא 'מגיע לך', אבל אני רוצה להפתיע אותך, מותר המפקד?"

"אני, זאת אומרת…"

"אתה מסכים."

"עוד לא אמרתי."

"אבל אתה מסכים!" היא אמרה בהחלטיות, כמעט בצעקה.

עברו שניות של שקט.

"סרן גולן אתה שם?" שאלה שוב.

"סליחה, כן, טוב, את יודעת מה? בסדר."

סג"מ תרצה לא האמינה למה ששמעה, אבל היא התארגנה מהר: "אז תבוא אלי, אתה יודע איפה שאני גרה? בשמונה בערב, בסדר?"

"תזכירי לי את כתובתך, בבקשה".

סג"מ תרצה מסרה לסרן את כתובת מגוריה בעיר.

"בסדר".

"ואל תבוא במדים זה מפגש אזרחי, בסדר?"

"טוב".

בדרכו הביתה הוא הצטער שהסכים. הוא פחד ששוב תתנהל מערכת יחסים קצרת-זמן, כמו הוא רגיל עם בנות שונות. תמיד הוא מפסיק את הקשר. הוא אמנם נהנה ממשחקי האהבים, אבל אלה מלווים תמיד בהרגשה שלא את זה הוא מחפש. הבנות נהנו ממנו, וגם הוא לא יצא נפסד, אבל הוא חש שזה נשאר בתחום הפיזי בלבד.

הוא פחד לפגוע בסג"מ תרצה, היא הייתה שונה. היא הייתה בחורה נאה, לא יפהפייה, אבל היא  שידרה אליו משהו אחר.

היא הייתה גם חכמה.

גולן התלבט מאוד.

כמעט טלפן אליה כדי לבטל את המפגש.

סרן גולן לא התקשר.

משהו הניע אותו להמשיך ולהגיע אליה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן