אני קרח

קצרצרים מאוד / מוטי לקסמן, חשוון תשע"ז.

<> 

אני קרח

<> 

קונצרט.

שיעול פורץ מפיה, מנסה להשתיק על ידי טישו.

הזר לידה, מציע לה סוכריית מנטה.

נוטלת, מניחה בפיה.

שקט, מוסיקה.

בהפסקה,

"תודה, הרגשתי כמו בכלא,

לא רציתי להקים אתכם.

לא הצלחתי להפסיק".

חיוך.

<> 

אני שמח.

<> 

יהודי שטוען

שרק יהודים

הם בעלי "צֶלֶם אֱלֹהִים"

אינו יהודי,

גם לא בן "אֱנוֹשׁ".

<> 

לא בגלל שאני קרח.

אני שמח.

<> 

בשוק.

"רק בשקל ועשרים!"

"רק היום!"

צפירת מכונית.

"איך את נוהגת?

את לא רואה?

מי נתן רישיון?"

<> 

שיר בו כתוב,

"יש אבנים עם לב אדם"

אחרים מציינים אבנים קדושות.

לאף אבן אין לב אדם!

אבן היא אבן.

אין אבנים קדושות.

האדם הוא קדוש.

אין בלתו.

<> 

אני קרח.

אני שמח.