יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

קדושים אמור

אַחֲרֵי מוֹת, קְדֹשִׁים אֱמֹר

<>

כלל התנהגות חשוב המצורף משמות שלוש פרשיות בחומש וַיִּקְרָא. המת יתקדש, אין אומרים סרה על המת, נקדש את הטוב!

כלל חברתי חשוב, לכל בני האדם.

בלוויה של אסתי וינשטיין ז"ל גם אחר כך, הועלו בכאב, דברים ברוח זו.

 

האמא היהודייה מאוד, יהודית ארנשטיין, כתבה בכאב לב,

"אני כותבת אלייך בלב שבור, לא מאמינה שאת לא נמצאת כאן איתנו. היית אישה יפה וחכמה מאוד, אשת חסד ורחמים, הקמת בית לתפארת והיית אם מסורה ומחנכת שגידלה וחינכה את בנותיה בצורה החיובית ביותר. אני מבטיחה לך שנהיה אמא ואבא לתמי שלך ונאמץ אל לבנו את בנה בדיוק כפי שביקשת, ותמיד תוסיף להיות לנו תקווה בלב, שיבוא יום שגם הם יחזרו אל דרכנו. אוהבת, אמא".

 

מנחם אירנשטיין, אביה של המנוחה, אמר, בין השאר,

"אני זוכר אותך מחנכת את בנותייך לאהבת השם ואהבת הדרך",

"מחנכת את בנותייך לאהבת השם, את כיבוד ההורים שלך. תמיד היית יד ימיננו"
"האהבה בינינו הייתה מלאה, אהבנו אותך ועדיין אוהבים אותך, בכל זמן ובכל צורה".

"היית קיר תומך להרבה אנשים, ואיש לא ישכח את אסתי".

"אם היינו מרגישים, ודאי שהיינו עוזרים ודואגים. משמיים רצו אחרת".

"אני בטוח שאת הולכת ישר לגן עדן. גם בזמנים הכי קשים, תמיד אהבת אותנו".

 

מלים מעטות מהרבות שבוטאו, כדאי לקרוא היטב.

 

האמא כואבת.

מבטיחה "נהיה אמא ואבא לתמי שלך ונאמץ אל לבנו את בנה בדיוק כפי שביקשת".

האומנם "בדיוק כפי שביקשת", אסתי?

האומנם כוונת האם ב"צורה החיובית ביותר" ויותר מכך, "אשת חסד ורחמים", "היית אם מסורה ומחנכת שגידלה וחינכה את בנותיה בצורה החיובית ביותר".

גם לפי התפיסה של אסתי על חסד, רחמי וצורה חיובית?

ומה אומרת ה"תקווה בלב, שיבוא יום שגם הם יחזרו אל דרכנו"?

ואם תמי ובנה לא יחזרו לדרכיה של האמא הכואבת, האם גם אז יזכו תמי ובנה להבנה וליחס חם?

ואם אסתי בקשה דרך אחרת, האם ההתחייבות תקפה?

 

האב האבל.

"האהבה בינינו הייתה מלאה, אהבנו אותך ועדיין אוהבים אותך"

"גם בזמנים הכי קשים, תמיד אהבת אותנו".

"אני זוכר אותך מחנכת את בנותייך לאהבת השם ואהבת הדרך".

ואם אסתי ז"ל בחרה בדרך אחרת, האם האהבה נתנה לה, ומצופה ממנה?

בטחון האב "אני בטוח שאת הולכת ישר לגן עדן", תקף גם אם אסתי לא הייתה חוזרת לדרך הראויה על פי האב האבל?

 

איני נביא היודע נסתרות, אבל הרהור פועם בי,

האם במקום לקדש את המת, לא חשוב יותר לקדש את החי, דרכו ותפיסת עולמו?

 

מי יודע, אולי בנותיה של אסתי לא היו מאבדות אמא קרובה, טובה ויקרה, אילו אבא ואמא של אסתי, הכואבים וודאי מאוד, היו מגלים קרבה ויחס חם לאסתי, למרות הדרך האחרת שבה הלכה?

אסתי לא בחרה נגד, היא בחרה בעד, בעד האדם כאדם, בעד כל אדם, גם בעד כל חווה!

 

יהי זכרה ומורשתה של אסתי ז"ל ברוך מאוד.

<><>

הרהר וכתב, מוטי לקסמן, כפר סבא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן