יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
"נָאר קוֹמְפּוֹט" / מוטי לקסמן
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה
<>
"נאר קומפוט"
לא פירה, לא מרק
"נאר קומפוט"
כך אמרת, טוֹבֶּע.
זה היה לפני שנתיים.
"נאר קומפוט"
לא הבנתי.
כשניסיתי לתת לך קציצה מרוסקת, סירבת,
"איך האב נישט קיין צאיין", אמרת.
לא הבנתי.
כעבור שבועיים, הבנתי.
שכבת, עינייך פקוחות לרווחה.
אינך רואה דבר.
כל גופך סֵבֶל.
ידעת.
חשת, אינך צריכה יותר מזון.
המלאכים אותתו לך.
דויד, איטקה ולמקה, פרסו ידיים, חיכו לך.
בכל זאת, רצית, שיהיה לך קצת, מתוק בפה.
"נאר קומפוט".
מגיע לך.
היית, הבת דודה הגדולה שלי.
את, בתושייה רבה,
כאשר החושך השטני כיסה את כל אירופה.
גילית יכולת, גילית יוזמה, כאשר הגעתי לאוויר העולם!
הנחת אותי בתוך קופסת נעליים.
על אדן החלון.
לא היה מקום אחר.
שמרת עלי.
ליווית אותי כשידיי ורגליי שקעו באש.
שמרת עלי.
באותם ימים,
כאשר הרוע הרצחני השתולל.
היית קרן אור טובה.
טוֹבֶּע.
זכית,
לחיות בישראל
לגדל ילדים, נכדים, גם נינים.
מה היית צריכה עוד?
"נאר קומפוט".
מתיקות.
זיכרך הברוך,
שוכן בי.