יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

קצרצרים

סיפורונים קצרצרים / מוטי לקסמן

<>

סולח לי?

ידו הימנית ליטפה בעדינות רבה את חלקת צווארה.

עיניהם בחנו הדדית את המבט הנשקף מהן.

נטלה את כף ידו הימנית מחלקת צווארה וחפנה אותה בשתי כפות ידיה.

שפתיה ליטפו בנשיקה מרחפת כל "גבעונת" על האצבעות והכף.

אט-אט, ראשה התרומם אליו, עיניה הבריקו מדמעות שעדיין לא גלשו ללחי.

"אז, אתה באמת סולח לי?", לחשה.

<>

אצטרובל.

בוקר.

איש גבוה, חמוּר סבר.

ידו השמאלית, מצמידה טלפון נייד, לאוזן שמאל.

ידו הימנית צמודה ליד קטנה של ילדה.

ידה הימנית מצמידה לחזה אצטרובל.

שפתיה בחיוך, לוחשות אליו.

פניה, תמימות, רכות.

<>

חופש.

חופש בגינה.

מעט העננים שבשמים אינם מפריעים לשמש לשגר את חומה ואורה לעצים, לפרחים גם לבני האדם.

בגן הציבורי, השטוף אור וחמימות "בורחת" ילדה, בת שנתיים וחצי, מהמטפלת שלה, לאורך מעקה הדשא הירוק.

המטפלת אצה-רצה אחריה וחובקת אותה בחום, חזרה לעגלת הטיול.

איש עובר בשבילי הגן ואומר: "היא רוצה חופש".

מטפלת אחרת, שומעת מתקרבת: "חופש? היום לילדים יש יותר מדי חופש. לנו לא היה. למה, מה היה לנו? כלום."

<>

עלמה, כלב.

הלכתי בשביל לגן הציבורי.

מעבר לפינה הופיע כלב, לצווארו קולר וחגורה מתוחה.

הופיעה גם העלמה, בידה הקצה השני של החבל.

עיניה החמות ביקשו סליחה.

הכלב משך היא הלכה אחריו.

אני המשכתי עם עצמי הלאה.

<>

פיל בתל אביב.

ראיתי פיל נח.

"מאיפה יכול להגיע פיל לנוח בכיכר צינה דיזנגוף בתל אביב?

זה וודאי תרגיל מוצלח מאוד של הולוגרמה צבעונית."

השמש שקעה זה מכבר.

כל החשמלים כבו אט-אט, גם בחלונות הראווה, גם בפנסים שעל גבי עמודי התאורה הגבוהים.

הפיל הכהה עדיין היה מונח במנוחה.

התקרבתי.

ככל שהמרחק ביני להר הכהה הלך וקטן, כן הצטמק ההר הכהה עוד ועוד.

כשהגעתי ממש קרוב, עד כדי נגיעה, היה במקום ההר הכהה הגדול,

בור עמוק ושחור.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן