בננות - בלוגים / מוטי לקסמן / עדינות ואלימות
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

עדינות ואלימות

"אלימות אינה דבר בלתי מוסרי" / מוטי לקסמן, כסלו תשע"ו.

<>

הסיפור המקראי מתאר את מעשה האלימות הראשון קרוב מאוד לתיאור בריאת העולם.

"וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ" (בראשית ד, ח2)

זהו מעשה אלים ללא מודעות של העושה לתוצאת פעולתו.

לקַ֛יִן לא היה ממי ללמוד על כך.

באופן דומה, טוען הפרשן המלבי"ם, "קין לא הבין דברי ה' […]כאשר שמע מפי ה' שנמצא עמו חטאת הרובץ על פתחו ומשתוקק להחטיאו ושבידו למשול בו, לא ידע על מי נאמרו הדברים ומי הוא החטאת הזה" (מלב"ים לבראשית ד, ח).

זה סיפור עתיק על תקופה מאוד רחוקה.

<>

בימינו אלה, כותב בני ציפר,"אלימות אינה דבר רע או בלתי מוסרי לכשעצמה אם יש לה כוונה חיובית" (בני ציפר, עידן העדינות, הארץ 27/11/2015, עמ' 32).

ציפר מתנה את אפיונו לאלימות ב"כוונה חיובית".

מי קובע אם המטרה חיובית?

האם אנשי דעאש אינם "בטוחים, בטחון אלוהי" שרציחות שהם מבצעים אכן, מבטאות או מטרימות מטרה חיובית ומאוד חיונית לפי השקפתם?

<>

"התנקשות הראשונה בחיי הנסיך הגדול, סרגיי מבית רומנוב ברוסיה הצארית, נמנעה ברגע האחרון כאשר איוואן קלאייב, שידו כבר הונפה להטיל את הפצצה, שם לב שבמרכבה ישבו גם אשתו ואחייניו של מושל מוסקבה ובהכרעה של שבריר שנייה גילה אומץ לב וקור רוח נדירים והסיג את ידו לאחור כי התנגד לפגוע בחפים מפשע.

יומיים לאחר מכן, כשהנסיך הגדול ישב במרכבה בדרכו לקרמלין ללא משפחתו התנקש איוואן קלאייב בחייו סרגיי. הוא מת במקום. מרכבתו המפוארת רוסקה, הגלגלים נופצו והוטחו למרחק ודם שתת על הכביש מגופות סוסיו האבירים.

ההתנקשות עוררה תדהמה ברחבי רוסיה, והעובדה שבניסיון הראשון לא פגע קלאייב בחפים מפשע עוררה רושם כביר והדגישה שדרך הטרור צודקת רק כאשר פוגעת באשמים ודרושה הרואיות עצומה להימנע מפגיעה בחפים מפשע" (רות בקי קולודני, טרוריזם הוא מיסטיקה, המקרה של בוריס סבינקוב, הארץ תרבות וספרות 27/11/2015, עמ' 4).

<>

אכן, דוגמא ל"רושם אדיר של עמדה ערכית מופלאה", לא כן?

ה"התנקשות הערכית" הזו, הייתה אחת מהתנקשויות רבות בבני משפחת הצאר.

המתנקשים היו בטוחים בצדקת "מטרתם הערכית".

<>

הקומוניזם עלה לשלטון עם שירת האינטרנציונל, "זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!".

טרוצקי בטוח, "אנו הצלחנו במהפכת אוקטובר", הוא כותב בשנת 1924.

השליט הבולט, לאחר שנים בודדות היה סטלין ש"אכן הביא למצב בו יִשְׂגַּב אָדָם"!!!

"סטלין, דיקטטור, שלט בחצי מיבשת אירופה, חרץ את גורלם של 200 מיליון בני אדם משנת 1928 ועד שנת 1953. סטלין היה לאחד הרוצחים הסדרתיים האכזריים שידעה האנושות ולמנהיג של מעצמה גרעינית".

זו היתה "קידמה", זו הייתה "התפתחות ערכית" לאחר השמדת שלטון הצארים ברוסיה.

<>

ציפר בהמשך דבריו כותב כמסקנה, שיא החרפה מבחינתו [של נתן אלתרמן] הוא לנהוג בעדינות נפש: לתת את גווך למכים ולא להחזיר להם מנה אחת אפיים".

ציפר נכבד, אין שום קשר בין הוקעת אלימות לבין "לתת את גווך למכים ולא להחזיר להם מנה אחת אפיים".

אמנם ישו הטיף, "הַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי, הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה" (הבשורה על פי לוקאס ו, 29).

האם ההיסטוריה מתארת נוצרי אחד שנהג כך?

האם משתתפי מסעי הצלב שקפו הטפה זו?

<>

אלימות היא דבר רע.

הינה מעשה בלתי מוסרי בעליל.

הגנה על נפגע מאלימות, היא מעשה ערכי מאוד גם כשהוא אלים.

אין מעשה מוסרי וערכי יותר מעיקור דעאש מהעולם ומהמציאות האנושית, גם בדרך אלימה!!!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן