יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

לקראת תשע"ו

לקראת תשע"ו, מוטי לקסמן, אלול תשע"ה
<><><>
לעיין, לקרוא, מותר, רצוי גם לשיר!
<><><>
"שנה הלכה, שנה באה
אני כפי ארימה
שנה טובה לך, אבא,
שנה טובה לך, אמא
שנה טובה, שנה טובה". [א] <>
איך מבטיח לוין קיפניס שתהא שנה טובה לאמא גם לאבא?
"אני כפי ארימה" כלומר, לוין קיפניס מבטא תנועה של תפילה.
<>
גם אנו, הרבה אחרים בבתי הכנסת, "עומדים לקדושת היום ומתפללים ומתחננים לפני אלוהינו,
תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה
ונמשיך להתפלל ערבית בכוונה,
מלה אחר מלה". [ב] יש גם, "מצות עשה של תורה, לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר, "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". [ג] זה הטעם לתרועת השופר. [ד] קול השופר יריע, כדאי לבוא לשמוע, מחר.
לשמוע ולהרהר.
<>
איך להתפלל?
"יש להשתדל לכוין בתפלה בכל ימות השנה, ובפרט בימים הנוראים, לא להתפלל במרוצה חס ושלום, אלא בנחת, מתוך כוונה שלימה, ובלשון תחנונים". [ה] חשוב מאוד.
והנה סיפר, רבינו חיים ויטאל, [ו] "רבינו האר"י היה נוהג לבכות הרבה בתפלות של ראש השנה. והיה אומר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים אלה, היא הודאה, שאין נשמתו שלימה והגונה". [ז] מי "שאין בכיה נופלת עליו בימים אלה"
"אין נשמתו שלימה והגונה".
לא מפליא, כי הרי הערב לפנינו יומיים, בהם כל אחד הוא יום "אָיוֹם קָדוֹשׁ".
"הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים"! [ח] האלוהים "יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט" אותנו.
זה לא נעים להיות במשפט, הבכי יעורר אולי רחמים, מי יודע?
אז מה שנותר לנו זה לבכות, להתפלל ולבכות.
אבל,
בניגוד לעצבות ולבכי, "הקפיד הגאון מוילנא, שהשליח ציבור יאמר את הקדיש בניגון לכבוד יום טוב" והוסיף הרב עובדיה יוסף, "אין לבכות בראש השנה. והתפילות של ראש השנה יש לאומרם בשמחה ובנעימה קדושה, ומתוך כוונה רבה"! [ט] <>
לבכות או לשמוח?
תלוי מאוד איך אנו תופסים את האלוהים ואת היחס בין האדם לאלוהים.
האם אלוהים נתפס כ"אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה". [י] כפי שוודאי נתפס בעיני ישי שליסל, שבא "להגן" על האלוהים בעזרת פגיון רצחני, "עם כל הצער הגדול, צריך לדעת שמי שצועד במצעד הגאווה בירושלים נלחם נגד הקדוש ברוך הוא. מי שנלחם נגד הקדוש ברוך הוא, שלא יבוא בתלונות". [יא] או אם שכחנו, הרופא ד"ר ברוך גולדשטיין, בפברואר 1994, רצח 29 מוסלמים ופצע 125 מוסלמים שהתפללו לאלוהים שלהם.
לאלוהים כזה צריך לבכות, מאלוהים כזה צריך לפחד מאוד, בעיקר מעושי דברו.
<>
אבל, אפשרית גם תפיסה אחרת.
האלוהים נתפס על ידי אברם בסיפור סדום בדרך אחרת, "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע"?, "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"? [יב] תפיסה דומה לכך של אלוהים נמצא בשיר של יום שני, "דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ. כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ". [יג] תפיסה כזו מעוררת גם מניעה שמחת לב אמיתית, "יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ".[יד] <>
ויש גם נתון נוסף, דווקא לשמחה.
ימי א וב בתשרי הם ימים לגביהם נקבע, "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם". [טו] "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" הוא יום הריונו של העולם, של תבל ויושביה. [טז] פשוט, לא כן?
<>
לא.
מה משמעות "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" כיום הריונו של העולם?
נקשיב.
"לפי אחת הדעות התחיל העולם להיברא בכ"ה באלול, וביום השישי לבריאה (שהוא אחד בתשרי) נברא האדם הראשון, שהוא גְּמר כל הבריאה. הווי אומר, ראש השנה הוא יום הריונו ולידתו של כל העולם כולו". [יז] הבנת "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" כיום הריונו של העולם כולו, מעורר קושי.
מה הקושי?
העולם, לפי פרק א בבראשית, בשישה ימים נברא.
מצד אחד, "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" אכן, מעורר קושי.
אבל מצד שני "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" מציג כיוון חדש, נוטע תקווה חדשה.
"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" הוא יום בריאת האדם. [יח] בהבנת "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" כיום בריאת האדם, כאילו נאמר,
בריאת האדם מביאה משמעות לעולם כולו.
ואם תרצו,
אין משמעות לעולם כולו ללא האדם!
<>
יש, אכן, טעם לשמחה!
<>
"בששי אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני בורא את האדם מלמעלה הרי הוא מתגאה ביותר ואם מלמטה הרי הוא כבהמה, […] לפיכך בראו מלמטה, והרוח ונשמה מלמעלה". [יט] באדם יש מעלה גם מטה.
מצד אחד, "אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה". [כ] מצד שני, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". [כא] "רִמָּה, תּוֹלֵעָה" או "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם"?
יש והאדם הוא מעלה יש והאדם הוא מטה.
<>
אז מה מקור השמחה?
דבר האל קובע, "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.
הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". [כב] <>
הבחירה בידי האדם היא.
זה נתון מלא תקווה.
זה גם טעם חשוב לשמחה.
הזקיפות או השקיעה, תלויות בי, תלויות בָּךּ, תלויות בְּךָ.
<>
מתי אדם נע בזקיפות בעולם ומתי הוא שקוע?
יש תשובות רבות.
נבחן היבט אחד.
בסיס לכל עמידה זקופה של האדם בעולם, הוא הישר.
מן הגיאומטריה למדנו, ישר הוא הקו הקצר ביותר בין שתי נקודות.
אין בו עיקולים, לא עקום.
<>
ומן המקרא שנינו, "כִּי יָשָׁר דְּבַר ה'", [כג] "כִּי יָשָׁר ה' צוּרִי, וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ"! [כד] הכתוב גם מבהיר, "אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ". [כה] מה הקשר בין ישר לזקיפות קומה אנושית?
<>
האדם הנוהג באופן לא ישר, יש לו מה להסתיר, יש לו מה להחביא, שלא ייראו שלא יגלו.
האדם הנוהג באופן לא ישר, נע בעולם בפחד בחשש, שמא מעשיו יצאו לאור, שמא הוא ייתפס.
אדם כזה, קשה לו להישיר מבט לעיני הניצב מולו.
אדם כזה יתקשה להלך בזקיפות בעולם.
<>
לעומת זאת, אדם הנוהג ישר, אינו צריך להסתיר את מבטו, ראשו נישא מעלה, והוא יכול להלך זקוף.
לאדם כזה כל הסיבות לשמוח גם לשמח.
גם לברך.
לא בנוסחה הטקסית הרגילה, אלא בפנייה אישית, ליעד הברכה.
לא השנה צריכה להיות טובה, אלא,
לכל אחד ואחת, יהיה טוב, שמח, מוצלח ובריא בשנה החדשה שמתחילה את צעדיה בעולם.
כך נשמח בלב מלא תקווה.
<>
איך נבטיח הגשמת הברכה?
אחת הדרכים לשמוח בטוב היא בשירה.
שירה יכולה לבטא שמחה ותקווה רבה.
אם-כך הבה,
נשמח יחד, גם נשיר,
"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
אֹהֵב יָמִים
אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע
וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם
וְרָדְפֵהוּ". [כו] <>

אני מאמין, באמונה שלימה,
כלל שיותר ויותר בני אדם יאמצו דרך חיים כזו, לסביבתם יהיה טוב, גם להם יהיה טוב בשנה גם בשנת תשע"ו.
<>
מי ייתן שלכל אחת ולכל אחד מכם, יהיה טוב, שמח, מוצלח ובריא
מרגע זה ועד לראש השנה הבאה.
אמן, כן יהי רצון.
<><><>
הבהרות ומראה מקום
<>
א. לוין קיפניס, שנה טובה.
ב. על-פי, ספר סדר היום סדר ערב ראש השנה
ג. במדבר כט, א.
ד. הרמב"ם, משנה תורה, ספר זמנים, הלכות שופר סוכה ולולב, א.
ה. דברי מרן הרב יוסף, אתר הלכה יומית, 07/09/2015.
ו. רבינו חיים ויטאל (תלמידו של הרב האר"י), צפת 1542–1620, בשער הכוונות (דף צ).
ז. מדברי תשובת הרב עובדיה יוסף.
ח. מתוך הפיוט, "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם", מבוטא לאחר קול השופר בתפילת מוסף, ראש השנה.
ט. מדברי תשובת הרב עובדיה יוסף.
י. נחום א, ב.
יא. אתר ynet.
יב. בראשית יח, כג …כה.
יג. תהלים מח, י–יא.
יד. תהלים מה, יב.
טו. מתוך הפיוט הנאמר בתפילת מוסף, לאחר התקיעה בשופר, בימים א וב של ראש השנה.
טז. אבא בנדויד, "הרת עולם", מתוך 'הידעת מאין הביטוי – מלשון החגים והמועדים', לשוננו לעם כח, ז–ח (תשל"ז), עמ' 211–213. http://hebrew-academy.org.il/12/09/2012
יז. אבא בנדויד, כנ"ל.
יח. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז).
יט. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ב.
כ. איוב כה, ו.
כא. בראשית א, כז.
כב. דברים ל, יט.
כג. תהלים לג, ד.
כד. תהלים צב, טז.
כה. תהלים לג, ה.
כו. תהלים לד, יג–טו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן