פסח בשבת

שַׁבַּת-פֶּסַח תשע"ה,

חָכָם גם רָשָׁע / מוטי לקסמן

<>

חג הַפֶּסַח בשערינו.

מאמרות מעלים ערכים שונים בהקשר לתכני החג.

"ליל הסדר אפוף בהילה של קדושה ושל עתיקות מופלגת […] משפחות מתאספות יחד לספר ביציאת מצרים, ולערוך זבח משותף […] סדר פסח הוא איפוא חזרה מחודשת של בני כל דור על מעשי אבות, והוד קדומים חופף על כל הטכס המסוגנן, המקושט הזה […] אלא שנוסח זה מעצם מהותו דורש השלמה […] לשוב ולהרהר בדברים הללו, בשיעבוד במצרים ובגאולה ממצרים, לשוחח עליהם, לעיין בהם ולמצוא את הצדדים הרבים בהם חיי ההווה נפגשים, מזדהים ומתנגשים עם ההגדה". [א]

"פסח – עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים! דרך כל מחילות השעבוד, האונס והאינקוויציה, השמד והפרעות נושאת האומה בלבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידיד ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש בישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! […] דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיב ומקרב […] מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש". [ב]

יהודים בכל העולם נערכים למפגש הגדול, נערכים לליל הסדר.

ערכים רבים.

ההגדות מונחות קוראים בהן.

קוראים חלק, אחרים את כל הכתוב.

אני קולט, אני מפנים את הערכים?

האם כל הנקרא מובן לי?

<>

אני מנסה להבין, שלב אחר שלב.

אני פותח את המהלך בשנים מתוך ארבעת הבנים.

<>

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?

וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?

לָכֶם – וְלֹא לוֹ.

וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

<>

חָכָם

זהו הבן המוזכר הראשון.

במה זכה לכינוי חכם?

מה הוא שואל?

"מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?"

מה חכמה יש בשאלה זו?

האם זו שאלה מקורית?

הנה השאלה, "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם". [ג]

אז, מה היא החכמה בציטוט כלשונו?

רָשָׁע

הבן השני בסדר מוגדר רשע, מה הוא שואל?

"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" [ד]

<>

במה שונה שאלת ה"רָשָׁע" משאלת החכם?

שאלת ה"חכם" גם שאלת ה"רָשָׁע" אינן מקוריות.

בהסבר לרשעות, כתוב, "לָכֶם – וְלֹא לוֹ"

ה"חכם" אומר, "אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם".

בשני המקרים, האמירה מיוחסת לגוף נוכח רבים ולא לדובר עצמו "וְלֹא לוֹ" !!!

בהתאם לכך האומנם יש הבדל משמעותי בין "אֶתְכֶם", לפי החכם, לבין "לָכֶם", לפי ה"רָשָׁע"?

אם-כך, מדוע מוצאים בשאלת ה"רָשָׁע" "הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר" ובשאלת החכם לא?

בתשובות שניהם מצוטטות התשובות מהכתוב בתורה, כאשר בכתוב המקורי אין כל קישור לחכם או לרשע.

<>

אז, נבדוק כיוון אחר.

בתשובה לשאלת הבן החכם, נאמר, "וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח". אמירה זו מובנת כך,

"להסביר לבן זה את מכלול הדינים הגדול של פסח, קרבן הפסח וסדר ליל פסח לכל פרטיו". [ה]

ויש תוספת, "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן". ההסבר, "שלאחר אכילת בשר קרבן הפסח […] אין אוכלים עוד כל מעדנים וממתקים (אפיקומן ביוונית)". [ו]

בשני ההסברים האלה יש מקום בולט לזבח, ל"קרבן הפסח"!!!

<>

שאלת ה"רָשָׁע" היא, "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"

לאיזו עבודה מתייחס ה"רָשָׁע"?

נקרא בעיון, "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת  בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ". [ז]

נשים לב, בשאלת ה"רָשָׁע", "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" ההתייחסות היא ל"זֶבַח פֶּסַח"!!!

איך להבין זאת?

אולי ה"רָשָׁע" צמחוני?

ואולי, וזה חשוב יותר, אולי יש בדברי ה"רָשָׁע" הד ברור לטענת הנביא?

"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי". [ח]

האומנם ה"חָכָם" הוא חכם וה"רָשָׁע" הוא רשע?

<>

ייתכן מאוד, אם אכן, "נשוב להרהר בדברים הללו, בשיעבוד במצרים ובגאולה ממצרים" ונהיה בבחינת דור ש"בוחן ובודק, מרחיב ומקרב […] מחזיר לתחייה מסורת קדומה" אזי,

במקום להתאמץ לזהות חָכָם או רָשָׁע,

בהגדה,

נמצא את הדרך לשמוח

בבני אדם

פשוט, כבני אדם!?

<>

הבהרות ומראה מקום

א. הרב עדין שטיינזלץ, הגדה של פסח, ירושלים תש"מ, עמ' 3.

ב. ברל כצנלסון בתוך בכל דור ודור קץ שעבוד תקוות גאולה, תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, המרכז החינוכי להתחדשות שתפנית, למידה והתנסות, דרור.

ג. דברים ו, כ.

ד. שמות יב, כו.

ה. הרב עדין שטיינזלץ, הגדה של פסח, ירושלים תש"מ, עמ' 32.

ו. שם,שם.

ז. שמות יב, כה–כז.

ח. ישעיהו א, יא.